בדרך לפרעה

אנחנו מתאספים יחד, מאזינים לשיעור, עושים משהו ללא רצון וחשק מיוחדים, או אפילו עם רצון מנוגד. אני הרי מגיע לקבוצה ומבצע כל מיני פעולות כדי שיהיה לי טוב. אמנם המקובלים הם שהמליצו לי על הפעולות האלה. אני קורא את הספרים שלהם יחד עם כולם, ואז, על אף שאני עושה חשבון שיהיה לי טוב, אני בכל זאת מתחיל לחשוב על כך שיהיה טוב לחברים. אני כאילו "מתקלקל", מפסיק לרצות את מה שרציתי. כך מתחיל לעבוד עליי החומר הקבלי.

השינויים שמתרחשים בי נראים לי מאוד משונים. אינני רוצה ואינני מבין אותם. בשלבים ההתחלתיים אני לגמרי מבולבל ואינני מצליח להסתדר עם כל מה שמתרחש. אך לאחר מכן אני מתחיל להסכים איתם ואפילו מצפה להם. אני כבר רוצה ששינויים מסוג זה יבואו אליי, ומתחיל לשנות את הכיוון של הכוונה שלי: בהתחלה רציתי להיות בקבוצה בצורה אגואיסטית, ללמוד ולהשתתף בהכול כדי שיהיה לי טוב, ועכשיו אני עושה את זה בשביל השינויים שבתוכי. אני רוצה לעבור לרצונות שמכוונים לזולת, לטובת הזולת, למחשבות על הזולת, ליציאה מעצמי.

כל זה עדיין נעשה במטרה להשיג תועלת אישית. הרי השפעה היא התקרבות לבורא, הזדמנות לפרוץ מתוך העולם הקטן שלנו, וכן הלאה. ובכל זאת אנחנו כבר רואים שינויים בכוונה שלנו, בציפיות שלנו. על זה נאמר "מלא לשמה יבוא לשמה", כלומר, מהכוונה האגואיסטית יעבור לכוונה האלטרואיסטית, בינתיים בצעדים קטנים של מתחילים.

ואחר כך אני מתנתק עוד יותר מהכוונה להשיג תועלת אישית. אני רוצה להתנתק מעצמי, לא להרגיש את עצמי, "לרחף" מעל לאגואיזם והחישובים האישיים ולהרגיש חופשי. שוב, זה טוב לי להיות חופשי. אני כמו מסומם או שיכור, לא מוגבל יותר על-ידי האגואיזם שלי. ובכל זאת כאן כבר מגיעה הכרת הרע: אני מבין שהרצון האגואיסטי מגביל ומרחיק אותי מהמטרה. ולבסוף, האדם מתחיל להשקיע כוחות בעבודה כנגד ה"פרעה" שלו, ורוצה לעלות מעליו, אל ההשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 26.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עולם בינארי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/H1xj8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest