קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מהעולם שלנו אנחנו עולים לעולם אין-סוף. הדרך הזאת מתחלקת לשני שלבים. החצי הראשון שלה נקרא "יראה", והחצי השני נקרא "אהבה".
בשלב הראשון אנחנו מתקנים את הרצון האגואיסטי שלנו בעביות שורש, א' וב', ובשלב השני בעביות ג' וד'. החלק התחתון הוא גלגלתא ועיניים (ג"ע), החלק העליון הוא אח"פ. בכללות, זהו הכלי של הנשמה.
"יראה" פירושה שמאחורי אלף הדאגות שלי עומדת דאגה עיקרית אחת: האם אוכל לא לקבל? כמו האורח, אני דואג לכך שלא ארצה לקבל את התענוג של בעל הבית. הוא משכנע אותי ואני מסרב, שוב ושוב. במילים אחרות, פעם אחר פעם אני רוכש מסך על כל העביות הגדולה של הרצון, עד שאני מתעלה מעל לכל העביות שלי, מה שנקרא מעל להר סיני, ורוכש את תכונת היראה. עכשיו אני מתעלה מעל לכל הרצונות לקבל ומובטח מהתענוג האגואיסטי.
ולאחר מכן אני מתחיל להתכלל עם הזולת: "מה הוא רוצה?" אני רואה מה הוא רוצה ועד כמה אני מסוגל לעשות משהו עבורו. ואז אני רוכש את הרצון שלו, את הכלים שלו, ומספק אותו בכלים שלי. עכשיו אני פועל להיפך: הופך את הכלי שלי, כדי לקבל עבור הזולת.
כך אימא דואגת לילדיה: היא עושה הכול כדי למלא אותם. בכך מתבטאת האהבה שלה.
אם כך, האהבה אינה מסתכמת בכך שאינני לוקח שום דבר מהאחר, אף פעם לא אגנוב ממנו ולא אגרום לו שום דבר רע. זה שייך לשלב הקודם, ליראה, זה השלב הראשון של תיקון הכלים. זה מה שהלל אמר ל"גר", כלומר לרצון האגואיסטי: "רוצה להתקרב להשפעה? – בבקשה. מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך. תתעלה מעל לכלי הקבלה שלך, ואז לא תגרום נזק לאף אחד".
ולאחר מכן מגיע תורה של האהבה, שרבי עקיבא קרא לה הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". זה אומר שאתה לוקח רצונות זרים ומתחבר איתם כדי למלא אותם. לא ניתן להשיג את האהבה, במובנה הרוחני האמיתי, ללא הכנה גדולה.
מתוך שיעור בנושא "אהבה", 04.03.2011
***** (מהמאמר)לא ניתן עד כדי הביטוי הפוך בעקבות עוצמת הצורך (נראה בהיסתוריה שלנו…)