בגלות מהחיבור

שאלה: האדם צריך להרגיש "חושך מצרים" כמצב בלתי נסבל כדי לרצות לצאת ממנו. מה לעשות כדי שהוא לא סתם יברח מההרגשה הלא נעימה, אלא יקבל על עצמו את שליטת הבורא?

תשובתי: לפי הטבע שלנו אנחנו מסוגלים להישאר במצב לא נעים רק מחוסר ברירה, אם מישהו לוחץ עליי, מחזיק אותי, ואז אני רוצה לברוח אבל לא יכול ואני נשאר במצב לא נעים. זה יכול להתבטא בצורה גופנית, אם למשל מישהו מחזיק אותי כדי לתת לי זריקה, כפי שאנחנו עושים לתינוקות, או שזה יכול להיות לחץ חברתי ואז אין לי ברירה ואני עושה את מה שהם דורשים ממני. כלומר, אני נמצא במצב של סבל, לוחצים עליי אבל אני לא יכול לברוח.

מטבעי אני בורח מכל מה שאינו לרוחי. זהו הרצון לקבל. אם אני מרגיש חוסר נוחות אפילו ב"גרם אחד", אני רוצה להרחיקו. אבל יש כל מיני נסיבות מחייבות, בעיות, חשבונות שאני ממשיך לסבול מחוסר ברירה, לא מרצון אלא מלחץ. הלחץ הזה נקרא "גלות" שלוחצת עליי, ואף על פי כן אני נשאר בה וסובל.

אתה שואל דבר הפוך: כיצד אני יכול להרגיש סבל יותר גדול כדי שארגיש שאני נמצא בחושך מצרים, ברוע גדול וכדי שארצה לצאת ממנו? לכאורה, אין שום בעיה בתנאי שאני מכניס את עצמי למצב של סבל. אבל אני לא מסוגל להביא על עצמי ייסורים, אלא אם כן הייסורים מוצדקים על ידי לחץ חברתי או על ידי מטרה כלשהי שמאירה לי מרחוק כמתנה או שכר כלשהו. אם אני הוא רצון לקבל, אז אני לא מסוגל לגרום לעצמי רע, אלא אני חייב לקבל בתמורה שכר יותר גדול מהלחץ שאני מרגיש או היגיעה שאני משקיע. כיצד אני יכול להביא את עצמי להרגשה של גלות מצרים?

קודם כל אני לא מביא את עצמי לגלות מצרים באמצעות דברים שאינם שייכים לרוחניות. כלומר, אני לא מביא על עצמי ייסורים וחיי מצוקה קשים. אני לא מסוגל לעשות זאת. מצרים חייבת להיות עבורי מצב מאוד מיוחד שבו אני סובל בגלל שאני לא מסוגל להתחבר עם יתר החלקים השבורים מתוך אותה הנשמה האחת, כי יש בינינו שליטת פרעה. המצב הזה לוחץ עליי ואין מה לעשות, אני לא מסוגל לסלק אותו מהקשר בינינו, למרות כל מאמציי. זה נקרא "מצרים", כאשר אני הייתי נותן את הכול כדי להרוג את פרעה, להוציא אותו מתוכי או כדי להתעלות מעליו.

יש כאן המון הבחנות פנימיות: "בתוכו", "מחוץ לו", מדוע נאמר דווקא "שלח את עמי", מדוע אי אפשר להשתחרר בתוך מצרים, כיצד אנחנו יוצאים ממצרים, מדוע אנחנו לוקחים איתנו את הכלים ורק פרעה נשאר במצרים לבד. כי במצרים לא נשאר כלום חוץ מפרעה. כל היתר מוצאים מתוך מצרים. הרצונות האלה נהרגים שם או שאנחנו מוציאים אותם.

כל ההגדרות הללו אינן שייכות לייסורים הארציים, אלא רק לדבר אחד, והוא – החיבור בינינו – כדי לגלות בו את הבורא ועל ידי זה לגרום לו נחת רוח. כי הבורא רוצה שאנחנו נגלה אותו. לכן, עלינו כל הזמן לעבוד בקבוצה על הנקודה הזאת – שחסר לי רק החיבור. כי אם אתה סתם רוצה לצאת מתוך האגו שלך (יתכן שאתה באמת רוצה זאת), אז רק מפני שהוא גורם לך אישית ייסורים רבים. ואז אתה משתדל לעבור מאגו קטן לאגו יותר גדול, יותר משוכלל. אתה עדיין רוצה לעבוד את פרעה.

ולעבוד מחוץ לפרעה אפשר רק בתנאי שאתה משתוקק לחיבור כדי לגלות את תכונת הבורא ועל ידי זה לעשות לו נחת רוח, כאשר אתה מקבל את צורתו, רוצה להידמות לו. אתה חייב לברר היטב את הנקודה הזאת.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 13.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
יוסף יביא אותך למצרים, ומשה יוציאך משם
יציאה ממצב "מצרים"
האור השחור של מצרים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SA0Dp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest