קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
עד היום האדם התפתח תחת הלחץ של האגו הגדל. לכן לא היה צריך לחנך אותו, אלא מספיק היה לתת לו כלים למימוש האגו.
האגו הגדל באופן קבוע, בכל רגע, התפתח כמו בכל אחד מאיתנו, כך באנושות כולה ברמות שונות, במהירות שונה, בציוויליזציות שונות ובעמים שונים. ההתפתחות הזאת לא הייתה שווה, אך בוצעה לפי תוכנית מסוימת.
העניין הוא, שהאדם התפתח באופן טבעי: הוא עשה מה שהאגו שלו חייב אותו לעשות. ואנחנו ניסינו לתת לאנשים כלים למימוש האגו הזה, כלומר, את ההבנה של התפתחות החברה, המדע, התרבות, הטכנולוגיה, התעשייה הבין לאומית והמסחר. המטרה שלנו הייתה לתת לאדם כלים לאגו המתפתח שלו, וכך הוא התפתח. אף אחד לא שאל: "היכן וכיצד?" – מכיוון שלכולם היה ברור לאיזה כיוון צריך ללכת.
היו, כמובן, פערים בין הפיאודליזם, הקפיטליזם, הסוציאליזם, הפשיזם, הקומוניזם וכן הלאה, שגם כיום קיימים במקומות שונים בצורות שונות. אך באופן כללי, זה כבר תלוי בהתפתחות הספציפית של האגו בכל עם, חברה, ציוויליזציה.
בזמננו, אנחנו מהר מאוד מגיעים להבנה שהפרדיגמה הזאת מסתיימת. תפיסת העולם והתפיסה העצמית שלנו משתנות. פשוט אין שום דבר לפנינו, איבדנו נשימה, כמו אצן שרץ למרחקים ארוכים.
פעם התעסקתי בריצה למרחקים ארוכים. בהתאם להכנה, אתה מרגיש שאם אין לך מטרה, מוטיבציה, אין לך כוחות. אם יש מוטיבציה, אתה מסיים את המרחק. אבל "נקודה מתה" מופיעה בכל מקרה.
כעת אנחנו נמצאים ב"נקודה מתה". והיא לא רגילה, כי חוץ מחוסר כל רצון, רעיון לאומי או בין לאומי נעלה, ישנה בעיה נוספת: בנוסף לכך שאיבדנו את הנשימה, אנחנו לא מסוגלים לדמיין לעצמנו מטרה מתאימה כלשהי. כאילו כל האנושות כבר סיימה את קיומה – ומה הלאה? האם כדאי? זה לא מצב של חוסר אונים כשיש מטרה, אלא העדר של המטרה עצמה, לא סתם חוסר מוטיבציה, אלא ריקנות, כאשר אנחנו לא מסוגלים למצוא שום דבר לפנינו.
וכל זה משום שהאגו שלנו הפסיק לעבוד. כמה שאנחנו מנסים לעורר אנשים על ידי הישגים חדשניים בעזרת פרסומות, או דרך קינאה, שאיפה לשליטה, לפרסום וכן הלאה – היום זה לא מושך.
ועם מה עוד האדם יכול לעבוד? – הרי התענוגים כבר לא ממלאים. מתוך שובע, או מחסור, אך זה לא עובד! אנחנו נמצאים במצב שלא מסוגלים למצוא כלי כדי לעורר את האדם לחיים, להתפתחות.
אך העיקר הוא שגם הטבע לא מאפשר לנו להמשיך להתפתח. במהלך 50-60 השנים האחרונות אנחנו הגענו ל"התפתחות יתר", כל כך רוקנו את הטבע, התייחסנו אליו בכזאת קלות ראש, שעכשיו הוא בעצמו מפעיל עלינו כוח עוין. אפילו כל המחקרים והחישובים שלנו מראים, שאי אפשר להמשיך להתייחס להתפתחות שלנו כמו טורפים, בצורה כל כך "ברברית", מכיוון שכל משאבי הטבע הם כמעט, או לחלוטין אינם מתחדשים.
אנחנו לא מסוגלים להבטיח למיליארדי אנשים במדינות המתפתחות את רמת החיים כמו באירופה ובאמריקה. לו היה לנו כזה רצון, פשוט לא היו לנו מספיק משאבים. לדוגמה, למדינות המתפתחות של המזרח: סין, הודו, דרום אמריקה, עוד יש איזה שהם רצונות, אבל מאין הם ייקחו את המשאבים?
לכן המדינות המפותחות, שמתרחשת בהן הירידה המהירה במוטיבציה, התכלית, צריכים לתת לכל האנושות תכלית אחרת, משום שהמדינות הלא מפותחות, בכל מקרה, לא תוכלנה להתפתח עד לרמה של אירופה ואמריקה – אנחנו יודעים את זה.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 25.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בציפייה לאושר
לפני הבחירה
השלב הבא בהתפתחות האנושות
