קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד משלבים בין בלבול ושאלות שמתעוררות בזמן קריאת ספר הזוהר עם הכוונה למטרה?
תשובתי: כשחושבים על הפעולה, עלינו לתאר לעצמנו את סיומה. בין היתר זה שייך למידע ולהרגשות שאנחנו מקבלים בזמן קריאתם של ספרי המקובלים. גם הם נמצאים באותה צורה סופית מוגמרת שאנחנו מנסים לגלות אותה, בתוך תכונת ההשפעה האוניברסלית. כולם כלולים בתוכה וכולם דומים לה.
ספר הזוהר מספר לנו על פעולות האור עלינו. אנחנו כמו המקובלים, מגלים את הפעולות הללו במידת השתוות התכונות שלנו אליהן. האור מילא את מלכות דאין סוף והעביר אותה דרך כל המצבים, ביצע בה את תכליתו. כעת עלינו לגלות את פעולותיו. זה נקרא גילוי הבורא לנבראיו. על מנת לגלות אותו, עלינו להשתוות למצב של גמר התיקון. שם המלכות נמצאת בהשפעה כמו האור שממלא אותה. מכאן גם השם עולם אין סוף, בו האור והכלי אינם מגבילים זה את זה ומשתווים ביניהם בחיבור נפלא.
המקובלים מגלים את המצב הזה בהדרגה וכותבים על כך ממדרגות השגתם. כל מקור קבלי מספר על מה שגילה המחבר בדרכו הרוחנית. מובן שגם אנחנו נגלה את אותו הדבר כשנגיע לאותו המצב. לכן, כשקוראים טקסט קבלי, אנחנו משתוקקים לגלות אותו בתוכנו, אנחנו רוצים לגדול. כך אנחנו מושכים את עצמנו, דוחפים את עצמנו לשם. במידה שאנחנו מתארים לעצמנו נכון יותר את ההשפעה השלמה ואת האהבה המוחלטת, כך אנחנו נכללים יותר בתוך המצב הזה ועושים תיקונים על ידי המאמצים שלנו.
כמו ילד, אתה חושק להיות בתוך הספר שאתה קורא בו. גם אם הוא לא ברור לך, בכל זאת אתה מוקסם, מתהלך בתוך היער המכושף, בתוך חנות צעצועים ענקית, בעולם אינסופי המתגלה לפניך על פני דפי הנייר. אתה כולך נמצא בו. אתה רוצה שהמקום הזה יהיה לך יותר מוכר, קרוב. לאט לאט אתה מתקרב אליו ומשתלב בו. את כל השאלות שלך, הבעיות, ההפרעות אתה משתדל להכניס פנימה כדי לא לדחות אותן ולא לטשטש, אלא מייד מעליהן לחזק את הקשר, לחדש את ההשתוקקות שלך.
אתה תמיד מכוון למצב האיחוד, עד כמה שאתה מסוגל לתאר אותו לעצמך בזמן קריאת הטקסט. גם אם הטקסט לגמרי אינו בר-השגה בשבילך, אתה בכל זאת מבין שמדובר על פעולות ההשפעה, על ההשתוות לאור במדרגה מסוימת שמתאר לך המקובל. בילדות הוקסמנו מקריאת סיפורי הרפתקאות על מסעות וגילויים נפלאים. גם עכשיו אנחנו שקועים בתוך הרפתקה נפלאה, שתפתח לפנינו את העולם הרוחני.
