באוזני מי להתאונן?

שאלה: בהתאם לסטטיסטיקה, 90% מהנשים מספרות את כל הסודות שלהן לחָברה, ואילו 90% מהגברים

מספרים את כל הסודות שלהם לנשים שלהם. לאישה יש צורך לחלוק את החוויות והרגשות הכמוסים ביותר שלה עם חָברה קרובה. האם זה נכון? או שצריך לשנות את המצב הזה?

תשובתי: אנחנו בכלל לא עוסקים בבעיות מסוג זה ולא רואים לנכון להיכנס לכאלה תחומים של תקשורת אנושית ופסיכולוגיה, מפני שאין להם יחס נוקשה ומדויק לאיחוד של החברה.

איך שנוח לאדם, כך הוא מתקשר עם האחרים. בזה אנחנו בשום פנים ואופן לא אונסים אותו, כי התקשורת ברמה הבהמית הטבעית אינה מעניינת אותנו.

אותנו מעניין, באיזו מידה אנחנו נעלה את האדם מעל עצמו לחיבור עם האחרים. אנחנו צריכים לטפח את אותו הרגש שמתחיל להיות מורגש בקבוצה כרגש אינטגרלי, בעיקר בקרב הגברים, ועליו אנחנו צריכים לשים לב.

וכל שאר השאלות: עם מי לחלוק, איך ובמה בחיים הרגילים שלנו, זה לא מעניין אותנו.

טבעי הדבר, שגברים מתייעצים עם נשותיהם. לבעל, ככלל, קיים צורך פנימי לחלוק עם אשתו ולקבל את הסכמתה. זה נשאר לו לכל החיים עוד מאימו. לנשים מצב כזה אינו קיים. בגיל צעיר יש לה את אימא, ואחר כך רק חָברה שיכולה להבין אותה או לתמוך בה באיזו שהיא צורה, כדי שיהיה באוזני מי להתאונן, מפני שבעלה בטוח לא יבין אותה.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 04.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
פנטזיות שהופכות למציאות
כדי שאישה לא תזלזל בבעלה
בואו נדבר רק על טוב!