דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / אתר הבנייה: הריקנות

אתר הבנייה: הריקנות

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל נזק ליחיד מחמת שיעבודו אל הציבור, כי גם חרות הציבור וחרות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החרות".

זה מתגלה בהדרגה, מתוך השלילה. מתגלה בחושך, מבלי לחייב לתיקון, במילים אחרות, רק בצורה של ייסורים, כדי לאפשר לנו, מתוך בחירתנו החופשית, להבין, להכיר, להסכים עם מה שאנחנו צריכים לעשות, ולקבל את חוקי הטבע בצורה הנכונה. צריך לקבל אותם לא בצורה אינסטינקטיבית ולא מחוסר ברירה, כמו בדרגות הדומם, הצומח והחי, אלא מתוך הסכמה, מתוך רצון. צריך לרצות את זה עד למידה כזאת, שגם אם הייסורים לא יחייבו אותנו, בכל מקרה היינו משתוקקים לזה.

לכן מתגלים לנו הייסורים. הם מביאים אותנו למקום ריק, שבו אנחנו מתחילים את החיפוש ובצורה כזאת בונים בעצמנו את המערכת האלוקית, בתוך הריקנות הזאת. כשאני מוצא את עצמי בוואקום, אני מוצא את החוטים והקשרים ההדדיים, את הלבֵנים של הבנייה העתידית, ומתחיל לסדר אותם במקומם. אני בונה מבנה ולפי מהלך הבנייה הזאת מרגיש לידי את הטבע שכבר קיים. אך אני מעצב כביכול בעצמי את המערכת שלו, ומגלה אותו בהשפעה, בתוך החושך.

בכך אני יוצר ורוכש את כל מערכת הבריאה. ואז אני מבין את כל המציאות, עד הפרט האחרון, מבין ומרגיש את הכוח שברא אותה, ומזדהה עם הבורא עד לשלמות המלאה ממש.

אולם את תהליך הבנייה אני מרגיש כייסורים. מפעילים עליי לחץ, כדי שאתחיל לחשוב: במה למלא את הריקנות, כיצד צריך להיראות מבנה המערכת. עליי לחפש את הצורה של כל חלק שלה. המקובלים כותבים לנו על הכוונה על מנת להשפיע, בשיעורים אנחנו מדברים דברי חכמה על הגישה הנכונה לחיים, אך איננו יודעים כיצד ניתן ליישם את כל זה. ניתן אפילו ללמוד את כל הטקסטים בעל פה, זה לא יעזור.

רק על ידי המשכת האור המחזיר למוטב, אני הופך להיות קצת יותר חכם בתכונות המתוקנות שלי ומבין כיצד לבנות את המערכת. אני הוא החומר שלה, ולכן אני מתחיל בעצמי להתייחס בצורה נכונה כלפי האחרים, וזוהי הבנייה שלי. באופן כזה אני מתקן את עצמי ובונה את המערכת בכוחות עצמי.

ולכן, גם עכשיו וגם בעתיד, אנחנו נקבל רק דחפים שליליים, רק ייסורים. לא ניתן לתת לנו דבר מלבד הייסורים, אחרת זה ישלול מאיתנו את האפשרות להרכיב בעצמנו את המערכת.

כלומר, על ידי הפצת חכמת הקבלה והסברת הדברים האלה לעולם, אנחנו יכולים להנמיך ולהפחית את מידת הייסורים ולקצר את הזמן הנדרש כדי לעכל את השפעתם עלינו. ובכל מקרה, כמה שהאדם לא ישמע, כמה שלא יצבור ידע, זה אף פעם לא ימנע ממנו את האפשרות של ההשתתפות האישית בבניית המערכת.

אנחנו צריכים לחבר בעצמנו את כל חלקי עולם אין-סוף. אינך יכול סתם כך לצעוק: "תן לי שלמות!". עליך לדעת מה בדיוק נדרש לשֵם כך, מה בדיוק אתה רוצה, בהתאם למדרגה שלך. בשלבים השונים של הדרך אתה צועק באופן שונה, צועק כדי שייתנו לך כוחות.

מתוך שיעור בנושא "גלובליזציה – החיים בעולם אינטגרלי", 15.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה שבפנים זה גם מה שבחוץ
החופש הרוחני של היחיד
האמצעי האחרון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/h8xp8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest