אתה קלקלת? אתה תתקן!

הקדמת ספר הזוהר, קע"ה: "ונאמר, שבמועדים הקב"ה בא לראות את הכלים (הנשמות) השבורים שלו. כי בימים טובים, שהאדם מקיים מצוות שמחת יו"ט, מרוב השפע שנתן לו ה', אז הולך הקב"ה לראות את הכלים הנשברים שלו, שעל ידיהם ניתנת לאדם הזדמנות לעסוק במצוות שלא לשמה (לא רק בכוונה על מנת להשפיע, אלא גם לתועלת עצמו, כדי להגיע להשפעה חלוטה)".

במאמר הזה הזוהר מסביר כיצד אנחנו צריכים להשתמש בתכונות שלנו בכל מצב שניתן לנו, כדי להעלות אותן לדבקות.

מכל מה שיש לך עליך להרכיב מבנה נכון, לראות את הכלים השבורים שלך, את המצב המתוקן שלך, עד כמה שאתה יכול לתאר אותו נכון בתוך הקבוצה. מצב מתוקן ומצב מקולקל זה עניין של היחס שלך לקבוצה: מצוי ורצוי. המצב הנוכחי שלי ביחס לקבוצה הוא: אני אגואיסט שרוצה רק דבר אחד: שכולם ישרתו אותי. זה המצב המצוי. והמצב הרצוי הוא כשאני רואה את עצמי משרת את הקבוצה, את החברים, משיג דבקות איתם ונכלל בהם.

הפער בין שתי המדרגות הללו הוא בדיוק מקום העבודה שלי. לאחר כל המאמצים שלי אני מגיע להבנה שאינני מסוגל לעשות דבר, אני צועק, בוכה, מבקש שהבורא, הכוח העליון, האור העליון שברא את כל המציאות הזאת, גם יתקן את הבריאה שלו. הוא עשה את זה, אני גיליתי את מה שהוא ברא ועכשיו אני דורש לתקן את זה. ואז מתרחש התיקון. במה? – בכך שאני מרגיש את עצמי בדבקות עם הסביבה, עם הקבוצה. בתוך הדבקות הזאת אני מגלה גם את הקשר שלי עם הבורא, עם אותו הכוח שקלקל, ולאחר מכן, לפי בקשתי, תיקן את המצב, ולכן הוא נמצא איתי בכל המצב המתוקן הזה.

ואם אינני משתמש נכון באותן הנטיות, התכונות והתנאים שלי ובכל מה שמתגלה לי, פירושו של דבר שאני מזלזל בכל מה שהבורא הכין עבורי. ואז מגיע הזמן שעליו כתוב: "במועדים, הקב"ה בא לראות את הכלים השבורים שלו", שהוא שבר בכוונה, כדי לתת לנו הזדמנות לגלות את העצמאות שלנו. ואם אינני מבצע את התיקונים האלה במה שמתגלה לי, אני כאילו נכנס ל"מאבק" איתו, והוא מלמד אותי בדרך לא רצויה מה עליי לעשות. כך אנחנו מחנכים ילד שאינו רוצה לשמוע בקולנו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 06.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עם מה ללכת לבורא?
"עין תחת עין, שן תחת שן"