דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ארוכה הדרך אל הטוב

ארוכה הדרך אל הטוב

כנס בניו ג'רזי. שיעור מס' 4.

בדרך של ההתפתחות הרוחנית האדם עובר המון שלבים לפני שמגיע לייאוש, ומתוך הייאוש הוא חווה עוד כל מיני מצבים שונים, עד שמגלה, שרק הבורא יכול לעזור לו.

אם אנחנו נמצאים בקבוצה, אז כמו שנאמר, "איש את רעהו יעזורו". אנחנו מזכירים זה לזה, שהבורא הוא זה שעושה עימנו כל מיני תרגילים, ואנחנו צריכים מאחורי כל המצבים שקורים איתנו לגלות אותו בכל רגע. אבל אנחנו מתבלבלים בין הרגעים האלה, בזה ששוכחים על כך, שכל זה כדי שאנחנו נבקש ממנו שהוא יתגלה. ואילו אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לגלות את הבורא.

על זה כותב בעל הסולם במאמר "אין עוד מלבדו": והתועלת מהדחיות הוא, כאשר דוחים את האדם מהדרך לגילוי הרוחניות, מגילוי הבורא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד.

לכן אנחנו צריכים לרכז את כל תשומת הלב שלנו על איך לגלות את הבורא בכל הפעולות שמתרחשות עימנו ולחקור מה המקובלים מייעצים לנו לעשות בלימוד, בקבוצה ובהפצה, כדי שכל זה יהיה מכוון לגילוי הבורא, בכל פעולה, בכל מצב, שמתרחש עם כל אחד מאיתנו ועם כולם יחד.

והבורא עוזר רק לאותם בני אדם שבאמת רוצים להתקרב אליו, בכך שלא מאפשר להם לעצור באמצע הדרך ולהישאר במצב השקרי שבו הם נמצאים עכשיו.

אם באמת התעורר בהם "רשימו", רצון להתקרב לבורא, אז הוא עוזר להם בכך שממקם אותם במצבים עוד יותר מסובכים, עוד יותר קשים לתפיסה, להבנה, להסכמה עם זה שהכול בא מהבורא. או שהוא נותן להם רגיעה, שהכול בסדר, הכול נפלא: הם לומדים, מתקדמים, מפיצים, הכול הולך טוב ואין להם חסרון בכלום.

אבל אם האדם בכל מקרה משקיע מאמצים ומשתדל בעזרת הקבוצה והעבודה עם הקהל החיצון לאסוף רצונות נוספים, כי כל הרצונות האלה נרכשו מהחברים או מהעולם החיצוני, הם חלקי נשמתו, אם הוא אוסף מהם את כל הרצונות, את כל החסרונות למילוי, את כל הכישלונות שלהם בחיים, בכך שהופך אותם לרצון אחד, לדרישה אחת לבורא, שמסדר להם את כל זה, אז הוא לא יכול להצדיק את הבורא ומסתבך עד כדי כך, שלא מסוגל לשייך הכול רק לבורא, וחושב שיכול להיות שקיימים עוד כל מיני סיבות וכוחות.

בכך שמתחיל לעסוק בהם, האדם פתאום רואה, שהוא לא קושר הכול עם הבורא, וכמו כן לא יכול לומר שכל מה שקורה זה לטובה. לכן יש לו סיבה להתקדם, יש נחיצות לצעוק לבורא כדי שיעזור לו, כדי שייתן לו תפיסה נכונה, כדי שיתגלה, אבל לא מפני שהאדם מבולבל, כי במקרה כזה הוא היה מבקש מצד האגו שיהיה לו יותר טוב, יותר נוח, שהכול יסתדר.

להיפך, הוא לא רוצה להישאר מבולבל ולהיות בטענות לבורא, מפני שבזה הוא לא מסכים עימו, הוא מאשים אותו על מה שקורה בעולם, ולא יכול להביא את עצמו למצב שבו הוא רואה שכל הפעולות שמתרחשות בעולם, המצבים הכי קשים והכי גרועים, כל זה חסד עליון, והכול בא מטוב ומטיב.

וכל המצבים המתועבים והנוראיים עוברים רק על האגו שלנו, כדי שנתרחק ממנו, נטהר את עצמנו ממנו, ואז הם כולם יישארו בתוך האגו, ואילו אנחנו ננתק את עצמנו ממנו ונעביר לצידו של הבורא.

כלומר המכות רק עוזרות לנו להתרחק מהאגו ולעבור לצד השני. הן לא עוברות עלינו, אלא על האגו שלנו ומורגשות בנו באותה המידה שבה אנחנו דבוקים איתו. אבל אם אנחנו מתעלים מעליו, אז המכות נשארות שם, בתוך האגו.

כמו כן, במכות האלה אנחנו צריכים להבין, שזה האור העליון מאיר חזק יותר מהרגיל, אבל אין הוא יכול להאיר בתוך האגו, ולכן מורגש בתוכו להיפך, כחושך, והחושך הזה בעביות של הרצון שלנו, של דומם, צומח, חי ומדבר, מביא לנו הרגשה של עולם המלא בייסורים.

אם בתוך הרצון הזה, בדרגת המדבר שלו, אנחנו בונים קבוצה ובעזרתה יכולים להתנתק מכל רצון אגואיסטי, אז עולים כמו בחללית וממריאים לכיוון הבורא.

כך אנחנו מתנתקים מכל התחושות הרעות ומאוד שמחים לזה, מפני שמתחילים לגלות שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב, ועכשיו אנחנו יכולים לדבר עליו בצורה כזאת ולא להאשים אותו. אנחנו רואים את האמת ולכן שמחים, לא מזה שמרגישים עכשיו את עצמנו טוב, אלא מזה שיכולים לדבר טוב על הבורא.

מתוך שיעור מס' 4 מכנס ניו ג'רזי, 08.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לגלות את הבורא דרך כל המסכים
בשליטת הכוח האחד
הכוח שממלא את כל המציאות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Xm4r3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest