קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשמתגלה בנו הראייה הרוחנית, אנחנו מתחילים באמת לראות ובהדרגה להבין יותר בבירור, שהכול תלוי ב"מקום", כלומר, במספר ובעוצמת האבחנות שמגלים לי את המציאות הרוחנית ושמראים לי עד כמה אני מחובר עם האחרים. הכול תלוי במספר האבחנות והעיקר, בעוצמתן ובעוצמת החיבור.
כל אחד מאיתנו פתאום מגלה כל מיני אבחנות של התפיסה האגואיסטית שלו, אבל מוותר על האגו שלו כדי להתחבר עם האחר. יוצא, שברצון שלי מופיע "שקע" כלפי ה"בליטה" של הרצון שלו, ו"בליטה" של הרצון שלי כלפי ה"שקע" שלו. וכך אנחנו מתחברים, כשכל אחד מוותר לאחר.
יוצא, שאני ויתרתי על האינטרסים שלי כדי להתחבר איתו. אבל הוא, בתפיסה שלו, יגלה את ה"בליטות" של האגו שלי ויתבטל כדי להתחבר איתי. באופן כזה, אנחנו לא מבטלים את האגו שלנו, אלא כל הזמן משתמשים בו, דרך עוד יותר "בליטות" ו"שקעים". מכמות של כאלה קשרים תלויה הרגישות, העדינות, של התפיסה שלנו ועוצמתה, לכן אנחנו מגלים בו יותר ויותר אבחנות.
כך נבנה הכלי הכללי למען האינטרסים של הכלל. ככל שאני מגלה יותר צרכים משותפים, כך אני יכול לבטל את עצמי יותר ולהתחבר עם האחרים. אבל אחר כך אני צריך לחשוב, בשביל מה אני עושה את זה? – למען גילוי השכינה. וכאן אני צריך להשיג עוד חיבור אחד, יותר פנימי, למען מטרה יותר עליונה, בכך שמגלה שזה הבורא.
הבורא, זה לא איזו אישיות, אלא אבחנה שמתגלה כתוצאה מהבירורים שלי. כאילו שזו ספירת ה"כתר" העליונה, שאותה אני מגלה לאחר שביררתי את כל הספירות הקודמות לה. כמו מצוות האהבה, שאליה אנחנו חייבים להגיע, אבל מצד שני, לא מסוגלים לעשות את זה. היא מתגלה לנו בעצמה אם אנחנו מבצעים את כל המצוות הקודמות.
אותו הדבר נוגע גם לחיבור. אם אני, עם ה"נקודה שבלב" שלי, עובד בקבוצה ומתחבר עם החברים, אז בתוך החיבור הזה בכל "ד' הבחינות" אני מגלה את ה"שורש" הפנימי שלהן שנקרא "שכינה". השכינה מסמלת את גילוי הבורא.
אני לא יכול בעצמי לבנות את הבחינה האחרונה הזאת, את ה"כתר", את המשפיע. הוא מתגלה מכך שאני עשיתי את ארבעת הצעדים שלי אליו.
יוצא, שאני עשיתי את כל מה שהיה תלוי בי, גיליתי את "ד' הבחינות" וצורות החיבור בכוחות עצמי, ואז אני מגלה את בחינת ה"כתר" שעליה אני לא יכול לעבוד בעצמי. וזוהי ה"שכינה". מצידי אני מסיים את כל העבודה, ואחר כך מחכה לי מציאה, כמו שנאמר: "יגעתי ומצאתי".
