אקדח לרקה

שאלה: הדוגמה של הערבות ברמת התא משכנעת בהחלט. ניתן לתאר לעצמנו כיצד התאים פועלים לטובת הגוף, ומשאירים לעצמם רק את ההכרחיות. אבל למה כל כך קשה לתאר לעצמנו את הערבות בדרגה האנושית שלנו?

תשובתי: מפני שאיננו רואים בעליל את המערכת הזאת. אם היינו רואים אותה עכשיו, הייתה נשללת מאיתנו הבחירה החופשית והיינו נאלצים לקיים את חוקיה. אם חונקים אותי ומכריחים אותי להשפיע, אז יש לי שתי ברירות: למות או לתת את כל כולי לטובת האחרים. ואז ודאי שאני מסכים: "קחו את כל מה שיש לי".

כאילו שמצמידים לי אקדח לרקה:

– תן את כל מה שיש לך!

– קחו, מה אני יכול לעשות.

הרי לא כדאי למות בשביל זה. הרי גם אז הם ייקחו. וזה נקרא היעדר בחירה חופשית.

לכן הקשר ההדדי שלנו נסתר מעינינו, ואיננו יכולים לקיימו. אז מה לעשות? – באמצעות הסביבה אני צריך לגשת לקראת המצב הזה, שבו אני בעצמי מצמיד אקדח לרקה שלי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 24.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ערבות כתנאי לחיים
"620" גשרונים ממני אליך
האדם שקיבל על עצמו ערבות עבור כולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YITb8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest