קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם יש הבדל בחיפוש אחר בן זוג בין הצעירים בני עשרים, לבין בני ארבעים?
תשובה: אני לא חושב שיש הבדל גדול. בגיל ארבעים זה אפילו יותר קל, מפני שהאדם יותר מוכן להשתתף בתהליך כזה. נראה, שלאדם מבוגר יותר קשה להחליט להתחתן, אולם למעשה, ההיפך הוא הנכון.
אנשים צעירים הרבה יותר מושפעים מלחץ חברתי, ועם השנים האדם משתחרר ממנו. כבר לא אכפת לו מדעת הסביבה: מה יגידו עליו, מה יחשבו. כמובן, נוצרים אצלו כמה הרגלים, אבל הם קשורים לחיים היום יומיים. העיקר הוא להיפטר מהלחץ של החברה, מהסטנדרטים והערכים שמוטלים על ידי החברה. לאדם מבוגר הרבה יותר קל לעשות את זה. הוא כבר מבין שכל זה שקר מוחלט, בעוד שאנשים צעירים נאבקים כדי להיראות על פי תקני האיכות של הסביבה.
דווקא בגיל מבוגר האדם רוצה לתקן את החיים הלא מוצלחים שלו ולסדר אותם בצורה נכונה יותר. לא מן הסתם תוחלת החיים הכפילה את עצמה. לפני כמאה שנים תוחלת החיים הממוצעת הייתה ארבעים שנה, והיום היא בערך שמונים שנה בממוצע. דווקא השנים האלה ניתנו לנו כדי להתחיל לחיות מחדש ולהספיק לעשות תיקונים.
שאלה: כאשר האדם חי שנים רבות לבד והתרגל לבדידות, מאוד קשה לו להכניס לחייו עוד מישהו, אישה או הבעל. איך הוא יכול לשנות את ההרגל שלו ולפנות מקום בליבו למישהו אחר? מה אתה יכול לייעץ למי שרוצה לבנות קשר לבבי, אבל כבר התייאש מהניסיונות הכושלים הרבים שמסתיימים באותה צורה?
תשובה: גם אם האדם אינו רוצה להיות קשור למישהו, זה לא חשוב. הרצון לקבל מניע אותו, וקודם הוא האמין, ובצדק, כי גם כאשר הוא חי לבד, הוא יוכל לספק לעצמו הנאה בדרך הפשוטה, הקצרה והבטוחה ביותר. ואם הוא קושר את עצמו לאישה, הוא נאלץ להתחשב בה ולהעמיס על עצמו בעיות רבות נוספות. לכן הוא בחר בקשר שטחי ליום אחד שאינו מחייב.
אבל הטבע שלנו הוא רצון ליהנות. ואם האדם ימצא בתוך עצמו חלל עצום שצריך למלא, הוא יבין שלא ניתן למלא אותו לבד. הרי, הוא יצטרך למלא מישהו אחר ולהרגיש את ההנאה ממנו, והאחר ימלא אותו ויהנה מזה. רק בצורה הדדית תיווצר ביניהם "סינרגיה", קשר הדדי. וזה ייקרא "אהבה", שכל אחד חי בתוך האחר, והקרבה הזאת היא נפשית, רוחנית, פנימית, ולא גופנית.
קודם כל, הוא צריך לתפוס את המהות של זה, והשאר יתווסף. הוא יתייחס לזה בתור תוספת פשוטה. לא יהיה אכפת לו שיש לאישה ילדים מנישואים קודמים, ושהיא מבוגרת ממנו בעשר שנים או צעירה יותר בעשרים שנה, כל זה לא משנה. היכולת למלא את הצורך הפנימי ביותר שלו, אפילו בינתיים בצורה אגואיסטית, תהיה עבורו כל כך הכרחית, שהוא יבחר רק בה.
והעובדה, שיחד עם האישה הזאת הגורל הביא לו ילדים של מישהו אחר או קשיים אחרים, זה כנראה המצב שבו יש לו הזדמנות למלא את עצמו בצורה הטובה ביותר. ולכן, תוך כדי שהוא נהנה עם האישה, הוא מקבל את כל הפרטים הנוספים ככלולים בתוך צורה אחת. הוא מקבל את הילדים שלה כחלק בלתי נפרד ממנה, כפי שהוא מקבל אותה.
בזכות זה שאתה מתייחס טוב לילדיה, אתה ממלא אותה. לא משנה שאלה לא הילדים שלך, אבל אתה רוצה לאהוב את האישה הזאת ולמלא אותה. והיא רוצה למלא אותך. מתברר, שהילדים זה הכלי הנוסף שלכם. לא צריך להסתכל עליהם מבחינה חומרית, כגופים פיזיים. בשבילך זה כלי ריק אחר שאתה יכול למלא. הריקנות הזאת היא שלה. ובשל העובדה שיש לך יחס טוב לילדיה, אתה כאילו ממלא אותה, והיא עונה לך ביחס פי כמה טוב יותר.
שאלה: אבל מה לעשות עם הרגשות שלי? הרי, אלה לא ילדים שלי ואני לא יכול להיות איתם פתוח לחלוטין.
תשובה: אתה מתייחס לילדים האלה באותו אופן כמו לאישה האהובה. אתה לא רואה אותם בנפרד ממנה, כמטרד נוסף כלשהו. אלא להיפך, אתה רואה אותם כאמצעי למלא אותה. דרכם אתה רואה אותה ובמחשבה אתה מצרף אותם אליה, כאילו זאת היא בעצמה.
שאלה: ומה הילדים עצמם ירגישו כלפיי?
תשובה: הם ירגישו שאתה אוהב אותם, ומתייחס אליהם באותה החמימות כמו לאימא שלהם.
לסיכום אפשר לומר: "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו מניחים בצד את כל הפשעים, ואז נפתח כלי לאהבה.
כאשר כל אחד חוזר להרגשה שלו כנער, כפי שהוא היה כשהוא התאהב בפעם הראשונה, ומתחבר להרגשה הזאת, הוא מתחיל לחיות מחדש. ואנשים מבוגרים יהיו מוכנים יותר לעשות צעד כזה מאשר הצעירים, כי הם יותר ילדים מאשר הילדים בעצמם, ואיתם אפשר להצליח במהירות.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 198, 20.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
האם קיים החצי השני של נשמתי?
לחיות עם הרצונות אחד של השני
מנגינה בשני קולות
