אסור לסגת

שאלה: בכנס האחרון בישראל הרגשתי תחושת חיבור חסרת תקדים. אך לאחר מכן הייתי במשך שבוע בכזאת ירידה, שגם כמוה מעולם לא הרגשתי. עכשיו אני מפחד מכנסים. מה לעשות?

תשובתי: וזה טוב מאוד. פשוט מצוין. באמת צריכים לפחד. אנחנו רואים את זה גם לפי יציאת עם ישראל ממצרים.

תאר לעצמך: זורקים אותך מהמקום שהתרגלת אליו, ואתה בורח בלילה, מבלי לדעת לאן. רודפים אחריך הפרשים של פרעה. אתה מבולבל, קופץ לים סוף, ופתאום קורה נס. למען האמת, הוא לא ממש משמח. לאחר מכן העם מהלל את הבורא: "סוס ורוכבו רמה [טבע] בים". אבל צריכים להבין שהאדם עובר מצבים קיצוניים שדומים ללידה, ומרגיש לחץ עצום כמו עובּר במהלך צירי לידה.

לאחר מכן, לאחר המסע במדבר, "מנחיתים" עליך כמעט אלף חוקים: מה מותר ומה אסור, ואילו עונשים תקבל במקרה שלא תבצע אותם. במילים אחרות, אתה מקבל את תוכנית התיקון העתידי שלך, עוד לפני שאתה ניצב מול הר סיני: "זה מה שמחכה לך, בין אם אתה רוצה ובין אם לאו. זה לא חשוב. קח ותתחיל לבצע".

רק עכשיו אתה מגלה מה זאת עבודת השם. עד עכשיו חשבת שאתה גיבור בין האפסים, ועכשיו אתה רואה לפניך רשימה עד השמיים. ובכל שורה כתוב: "אם לא תבצע – תקבל צרות, אסונות, מוות…"

יתר על כן, עוד אומרים לך: "בסך הכול, אם לא תתחברו יחד – כאן יהיה מקום קבורתכם".

ואז אנחנו מוציאים בשמחה מכל לב ולב את נקודת משה, הנקודה שמושכת אותנו לבורא, מחברים את הנקודות הללו ומגלים במקצת את הקשר עם הכוח העליון. וזה נעשה בהדרגה: בהתחלה רק נקודת משה מגלה אותו, בעוד ששאר הנקודות – החכמים, הזקנים, הכוהנים, הלויים, ישראל, הנשים, העבדים והילדים – עומדים למרגלות ההר. הם אומרים "נעשה ונשמע". במילים אחרות, כל הרצונות שלנו שמוכנים להיכנע, מקבלים את הכוח.

זה קורה היום, ולמחרת אנחנו מייד בונים את עגל הזהב.

חשוב להבין: כל זה בהישג ידינו. אנחנו בורחים מהאגו, ואנחנו באמת זקוקים להרגשת הבריחה הזאת. אתה מגיע לכנס, דרוך עד הסוף, בפחד לא לבצע את המשימה ולא להשיג את הרצוי. אתה מפחד להיות מצומצם ומחויב, כמו בבריחה ממצרים.

מצד שני, אתה מרגיש מחויב כלפי כל החברים. אתה מסתכל עליהם ומחפש בייאוש את נקודת האיחוד המשותפת שלנו.

ובסופו של דבר, אנחנו צריכים לאסוף כוחות לרגע אחד בלבד. אבל למען הרגע הזה אנחנו צריכים להיות במתח במשך כל הכנס, כמו מיתר מתוח. אנחנו צריכים להיות מחוברים בזמן, בתנועה ובמקום, בחיבור בין כולנו. על זה נאמר: "ישראל אורייתא וקב"ה חד הוא". וזה כמו המצב של הכוהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים… צריך להגיע לרגע האחד והיחיד הזה, ואז זה יקרה.

לאחר מכן הדרך תימשך, אבל כבר בקשר עם האור המחזיר למוטב.

אלה הם התנאים: אתה באמת בורח, אין בכוחך לחזור לחיים הקודמים, אתה חייב להשיג את הרצוי, ויחד עם זה אתה צריך לאסוף את כל הכוחות למען רגע אחד. זה מכוון אותך בצורה חדה מאוד למטרה. נקווה שכך כל זה יקרה.

בספר הזוהר (פרשת נשא,98-99) נאמר: "ויתייצבו בתחתית ההר. בתחתית ההר נאמר להם: "אם תקבלו את התורה, מוטב, ואם לא, שם בגלות, תהה קבורתכם".

כלומר אנחנו, עם הרצון האגואיסטי שלנו, נראה חיים בהמיים "נפלאים". אנחנו נרגיש את עצמנו ב"קבורה הבהמית" הזאת, ויש כאלה שאפילו לא ירגישו את זה. ואז, במקום זעזועים פנימיים, נפשיים, מטרתיים, אנושיים, מצפות לנו צרות בהמיות, שמהן סובל כל העולם.

לכן, אנחנו צריכים להתכונן לכנס בצורה הרצינית ביותר. אם כבר לקחנו את זה על עצמנו, אסור לנו לסגת. זהו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד.

מתוך שיעור הכנה לכנס הערבה, 19.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להיוולד ברוחניות ללא ניתוח קיסרי
לברוח בכל מחיר
התנאי היחיד הוא התנאי הכי מורכב

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest