דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אני רוצה, האור מתקן

אני רוצה, האור מתקן

כתוב בספר "שמעתי" במאמר ה', שתכונת "לשמה" (למען השפעה, למען אחרים, למען הבורא), זו התעוררות מלמעלה. אבל אם היא נוצרת באדם ללא תלות בו עצמו, אז מדוע יש צורך במאמצים מצידו, כלומר, בהתעוררות מלמטה?

העניין הוא, שללא השתתפות האדם, לא יהיה שינוי בטבע האגואיסטי הגולמי שלו של קבלה לעצמו, למצב של לחשוב ולעשות הכול למען אחרים, לשים את עצמו לשירותם באופן מלא.

זה בלתי אפשרי לביצוע גם בעולם שלנו. כל מערכת, אפילו מכנית, דורשת אנרגיה מסוימת בכדי לפעול, ותמיד יש לה אבידות מסוימות. יוצאות מן הכלל, רק מערכות מוליכים בטמפרטורות נמוכות, שבתנאים מיוחדים נוצרות בהן תכונות כאשר המערכת כמעט ולא צורכת דבר לעצמה ורק נותנת הכול החוצה. זאת יכולה להיות דוגמה מסוימת כיצד לפעול "לא למען עצמי".

האדם בנוי כך שהוא חייב תמיד להרגיש רווח, אחרת הוא לא יכול לעבוד. לכן שינוי הטבע שלו לטבע ההפוך, שמכוון להשפעה בלבד, נראה לנו לא סביר בעליל.

הרי, יחד עם זאת, אנחנו צריכים להרגיש את הרצונות של הזולת ולעבוד למענם וגם לראות את עצמנו רק כאמצעי למלא אותו. זה טבע לא מהעולם הזה. הוא לא קיים בדרגות דומם, צומח, חי ואדם.

לכן בעל הסולם שואל, איך לזכות לתכונה "למען הבורא", כלומר למען אנשים זרים לי לחלוטין, שאין לי עימם שום תחושה משותפת, כמו שקיימת למשל אצל אם ובנה. צריכה להיות כאן תכונה ברורה לחלוטין שאנחנו פועלים ללא כל אפשרות לקבל משהו בחזרה.

אם האדם מכיר בכך שלפי טבעו הוא אגואיסט ב- 100%, אז הוא לא יכול להבין כיצד יכול להתרחש אצלו היפוך כזה. מכיוון שהשכל האנושי אינו מסוגל לקלוט כיצד אירוע כזה יכול להתרחש בעולם שלנו.

הרי כל מה שמתרחש גורם לאדם להבין שכל העבודה שהוא יכול לעשות על עצמו, וכל מה שהוא מנסה לבצע בהיותו בקבוצה, נעשה כדי לקבל שכר. והשכר יכול להיות רק עבור 1% ממעשיו, ו-99% הנותרים הוא באמת נותן לאחרים, אך בכל זאת, מעשיו הם למען ה- 1%.

לדוגמה, מנועי קיטור וגם מנועים מכניים רבים – הנצילות שלהם (היחס בין האנרגיה המתקבלת ביציאה ממערכת לבין האנרגיה הנכנסת אליה) היא לא יותר מ- 3%-5%, אך אנחנו מייצרים את המנועים הללו כדי לקבל אותה. לפיכך, ישנה חשיבות מאוד גדולה ל-1% הזה – אני עובד למענו, ואם הוא לא היה קיים, לא הייתי מסוגל לתת 99% לאחרים.

נשאלת השאלה, האם אני עובד באמת כדי לקבל את ה- 1% ונותן 99% בעל כורחי? נניח, שיש לי מנהל עבודה שמנצל אותי ומשלם לי מינימום שמספק את קיומי, או להיפך, אני עובד למען המנהל בכל 99% ומקבל 1% בעל כורחי, כי אחרת איני מסוגל להתקיים. ללא מחשבה על ה- 1%, לא הייתי יכול לעבוד למענו.

יש כאן בעיה. אם אני עובד באמת למען המנהל ולוקח לעצמי רק את הנחוץ לקיום, אז אני מתייחס לגוף שלי כמנגנון נקי, ולכאורה, לא נחשב שאני מקבל משהו לעצמי.

כאשר אנחנו חוקרים את עצמנו כך, אנחנו רואים שאיננו מסוגלים לבצע אף תנועה בכדי להשיג השפעה חלוטה ולא לקבל לעצמנו כלום, הגוף שלנו לא יאפשר זאת! ולכן ניתן להגיע למצב של השפעה מוחלטת רק תחת השפעה מיוחדת מלמעלה.

מי שמקבל השפעה כזו ועובר את ההיפוך הזה בתוכו, מרגיש את עצמו אחרת לחלוטין. לכן נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'", כלומר, תכונת ההשפעה המוחלטת "מחוץ לעצמי", זו היא תכונת הבורא.

אם כן, יש להבין מדוע האדם צריך להשקיע את כל המאמצים ולבצע את כל העצות בהשתדלותו להשיג את תכונת ההשפעה המוחלטת, אם לא יעזרו לו שום עצות כדי לשנות את עצמו, עד שלא יגיע אליו כוח למעלה שיתקן אותו ויאפשר לו לעבוד למען אחרים.

אם כך, בשביל מה עלינו להשתדל? העניין הוא, שמוטל על האדם להשקיע מאמץ עילאי ולנסות להגיע לתיקון בכל השיטות האפשריות. המאמצים המושקעים, כלומר, הרצונות שלנו נקראים "תפילה". במילים אחרות, תפילה היא הצגת הכוונות והרצונות שלנו, מה באמת היינו רוצים להשיג.

מתוך שיעור ברוסית לפי ספר "שמעתי", 08.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תנועה מתמדת (Perpetuum Mobile)
0% לעצמי
"עקרונות יסוד מתוך הספר ""שמעתי"" – מאמר ה', ""לשמה זהו אתערותא דלעילא,
ולמה צריכים אתערותא דלתתא"""

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/QM7Rs

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest