דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הכנה / אני ממליץ פחות להסתכל לתוך עצמך

אני ממליץ פחות להסתכל לתוך עצמך

הכול תלוי במאמצים שלנו. אנחנו הגענו לרמה כזו, כאשר כבר מוכנים להכין את עצמנו ב"דרך האור", בדרך של האצת הזמן ("אחישנה"), כאשר עוזרים אחד לשני, כמו שנאמר: "איש לרעהו יעזורו". אבל בשביל זה צריכים חיבור, תעמולה הדדית פנימית, התעוררות כללית, בעירה.

כל אחד שינסה להתרשם מהאחרים אפילו בצורה מלאכותית. אתה צופה בשיעור, ומשום מה הוא לא נוגע בך היום. אבל תעשה אפילו ניסיונות מלאכותיים להידבק למה שנאמר שם, וזה יקרה. בהדרגה זה ישפיע עליך. כך אנחנו נגיע לחיסרון הכללי.

"דרך האור", זה אומר שאני מקבל חיסרון מוכן מהחברים, כי בהם נמצאת הנשמה שלי. ובי ישנה רק "נקודה שבלב" מהנשמה שלי, וכל היתר שבי זה האגו. אני יכול לא להשתמש בו בכלל וכל הזמן להיות מעליו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", כשאני נמצא בקבוצה במקום להיות בתוך השכל והאגו שלי, וסופג מהם את כל חסרונותיהם ודווקא את החסרונות הללו אני ממלא.

היום אנחנו יכולים לדבר על דברים כאלה עמוקים, מפני שאתם כבר שבוע שלם נמצאים בהכנה טובה. ישנה השתוקקות להגיע לכלי הרוחני, אמנם עדיין לא כל כך מבורר, אבל אני מרגיש שהמאמצים שלנו נותנים לי אפשרות לגלות עוד כמה פרטים של ההכנה, של החיבור. ככה נתקדם, יש לנו עדיין זמן לפני הכנס.

הימים האלה שנותרו לנו זה העיקר, ולא הכנס עצמו. יותר מאוחר אתם תבינו מה הפירוש של "ואכלתי ישן נושן", כלומר, לאכול אחר כך מה שגילית בזמן ההכנה. זה רק עכשיו נראה לנו, כמו לאגואיסטים, שנגיע לעולם הרוחני ושם נקבל הכול. אבל אנחנו נגיע לגילוי ההרגשה שפעם כבר היינו במצב המושלם, אף על פי שהוא היה נראה לנו חסר. זה בדיוק כמו שספר הזוהר מתאר, בעל הסולם, איגרת מס' 25: "גם בזהר הקדוש, דברו מזה, ואמרו שהזוכה בתשובה, השכינה הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת לב, שלא ראתה את בנה ימים רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, לראות זה את זו, ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות וכו', ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכליון עינים, וזכו לראות זא"ז אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבו, כל היום וכל הלילה, ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום, ואיך היתה עמו מעודו, ולא זזה שכינה, אלא שסבלה עמו בכל המקומות, אלא שלא יכלה לראות א"ז.

זה לשון הזוהר: שאומרת לו כאן לנו, כאן נפלו עלינו לסטים. ונצלנו מהם, כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא וכו', ומי פתי לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מספורי נחמה האלו."

ואז, הזמן נעלם וכל המצבים מתקבצים יחד ומתחברים לאחד, מפני שאנחנו מגלים שכבר מלכתחילה היינו במצב המושלם ביותר.

לכן אל תשכח שהחיסרון שלך נמצא בזולת, בכלי הכללי. עכשיו כולם מתכוננים לכנס, ואם אתה מתכלל בהם ורוצה לקבל מהם את החסרונות, הציפיות, התקוות, ההתלהבות, אז בדרך כזו את מגלה את הכלי הרוחני האמיתי שלך. צריך פחות להסתכל פנימה לתוך עצמי, ואם אפשר, בכלל לא, אלא לקחת את הריקנות שלי בתור כיבוד מלוח או תבלין חריף ואיתה מייד להיכנס לתוך החבר. בו נמצאות כל המנות העיקריות, כל המילויים: גם ה"כלים" וגם ה"אורות". ובי יש רק התוספות שמסיטות לי את התיאבון מתוך הריקנות הפנימית שלי.

מתוך השיעור על פי המאמר מתוך ספר "שמעתי", 28.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ההתקדמות קלה כאשר הכול מוכן
ארבע מדרגות אל הדרך הטהורה של האור
לפני, לפני, לפני!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/myiDz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest