דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אני לא עבד לרצון, אלא הרצון הוא העבד שלי

אני לא עבד לרצון, אלא הרצון הוא העבד שלי

"ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם. כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשבעת – יצא לחפשי, חינם." (תורה, שמות, פרשת משפטים).

האמת היא, שליהודים אף פעם לא היו עבדים, רק אם האדם בעצמו רצה למכור את עצמו לעבדות. לא "כבשו" עבדים, היות ולפי התורה, בהתאם לדינים הרוחניים, זה פשוט לא צריך להיות.

עבד, הוא מעין עקר בית. בהיסטוריה אנו עדים לתקופות כאלה שהאנשים היו חיים או כל הזמן שירתו בבתי העשירים כדי להתפרנס. במקרים כאלה, סוכם ביניהם הסכם ברור מאוד: "במשך שש שנים אתה חייב לעבוד, ורק בשנה השביעית אתה רשאי לצאת לחופשי".

את העבד לא היו קונים בשוק העבדים, אלא היו קונים אותו מאת עצמו. מתוך נקודת המבט הרוחנית, ביחס לתכונות הפנימיות שלנו, זה אומר, שבתוך האדם קיימים כאלה רצונות, איתם הוא לא יכול לעבוד באופן עצמאי. נניח, שהתגלה בתוכי איזה רצון חדש, והרצון הזה עדיין חייב לגדול ולעבור את כל רמות ההתפתחות: דומם, צומח, חי, ורק בתוך הדרגה האנושית האחרונה, אני יכול לתקן מתוך מודעות בעבודה מחוצה לי.

הרצון ברמת הדומם הוא העבד, כיוון שהרצון עצמו אינו יכול לעשות דבר עם עצמו, רק אני יכול להשתמש בו, אני מוחץ אותו תחתיי, כלומר, אני מכוון אותו. אני עדיין לא מסוגל לעבוד איתו בכל צורה שהיא חוץ מאשר באופן אוטומטי. הוא עדיין לא מפותח בתוכי, בדיוק כמו בתוך ילד קטן. בצורה כזאת, אני עובד עם הרצונות הללו, ומתפתח על ידי השימוש בהם בדרגת הדומם. יש בי המון רצונות דומים ואני מצמצם אותם, בידיעה שאיני מסוגל לעשות איתם שום דבר יותר.

בנוסף, כל פעם מתעוררים בתוכי רצונות חדשים, וכל אחד גדול יותר מקודמיו – אני הרי גדל! לכן, כאשר מופיע לפניי איזה פיתוי, איזה תענוג, אני מצמצם אותו ולא משתמש בו לטובת עצמי. אז כיצד אני יכול לתקן אותו כדי להשתמש בו הפוך? לזה מתכוונים בדיוק כאשר אומרים, שש שנים, שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. אפשר לקרוא להם גם ששת ימי השבוע, וביום השביעי – זה כבר חופש.

כך אני בונה על הרצון "מסך", ויכול לעבוד איתו הלאה. זאת אומרת, בשלב הבא אני משחרר אותו לחופשי ויכול בקלות לעבוד איתו, כי הוא כבר רכש "מסך" מכוון. יוצא, שבתוך הרצון הזה אני עברתי שלב מעבד לאדם חופשי בתוכי. וכך אני עובד עם כל הרצונות האחרים.

שאלה: האם זה אומר שאני אילצתי את הרצון לעבוד, גידלתי את ה"עבד" הזה?

תשובה: כן, אתה פנית לתכונת ה"אדם" שבך, מתוך בירור באיזה אופן אתה צריך לעבוד עם הרצון שעדיין לא נמצא בדרגה הזאת. הרי כדי לגדל ממנו אדם, קודם הוא חייב לעבור את שלב העבד.

אתה מתייחס לרצון שלך כאל עבד, זה ה"עבד" שלי. אתה מגדל אותו, מנהל אותו, מתגאה בכך שיש בך הכוחות להיות בעל עבדים. אחרי הכול, בדרך כלל האדם גאה בכך שהוא שולט בעבדים שלו. אתה מגדל את העבד שבך עד האדם החופשי. בזה מסתכמת כל המשמעות של העבודה הרוחנית. לכן כתוב: "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו"‏.

אבל חוץ מהעבדים, ישנן נשים, ילדים, זקנים, וכולי. הגבר הוא האדון, כלומר, הרצונות הפנימיים הרציניים מתוקנים של האדם. מתוך נקודת מבטו מובא הסיפור כיצד להתייחס לכל השאר כדי למשוך אותם אליו, לתקן, להגן, לחבר ולהוביל הלאה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 11.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מדרגות עלייה: מ"עבד" ל"אדון"
הרצונות הפרטיים של האדם
ניגוד שמגלה את תמונת העולם האמיתית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3smnJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest