דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / אני חי בעולם שחי בתוכי

אני חי בעולם שחי בתוכי

בעל הסולם, מאמר "הערבות":

"שמשום זה לא ניתנה התורה לאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.

ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראויים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה."

באופן כזה, אני לא יכול להשיג שום דבר ב"עשירייה", אם כל יתר החברים לא תומכים בי ולא משתתפים איתי בעבודה. כי למעשה, אנחנו חייבים להיות "כאיש אחד בלב אחד". לא יעזרו לי המאמצים האישיים שלי, אם האחרים לא משתתפים במאמצים שלהם.

מצב כזה נראה כמכשול גדול, אולם בעצם זה לא מכשול. אם אני לא מסוגל להתכלל בכזאת תבנית שנקראת "עשירייה מתוקנת", זה סימן שאני עדיין לא הגעתי לתיקון הפרטי שלי, לא הפכתי להיות המשפיע והדבוק בבורא לפחות במידה כלשהי.

כאן כבר פועלת תפיסת המציאות הרוחנית: אסור לי לראות משהו שנמצא מחוצה לי כגורם חיצוני. התבנית של ה"עשירייה" נמצאת בי, היא כהעתקה של העולם הפנימי שלי, שמיועדת רק כדי שאני אעבוד עם התכונות שלי שאני רואה אותן כביכול מבחוץ, בחברים. זה עוזר לי בצורה יותר מעשית לגשת לתיקון.

בכל מקרה, הבורא לא מתגלה לנברא היחידי, אלא רק בתוך ה"עשירייה" שלו. זה תואם למבנה של עָם ושל כל העולם. ולכן אני צריך לעבוד בכל המישור הרחב של המציאות.

כי בעצם, כל זה, זה אני. את התכונות הפנימיות שלי אני רואה מבחוץ, כמו בצילום רנטגן, בטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם. שזה הכול כאילו "נפרשׂ" ממני והחוצה.

לכן, אני צריך לראות איך כל האחרים מתקדמים לתיקון ובאיזו מידה אני יכול לעזור ולקדם כל חלק וחלק שנמצא מחוצה לי. במקום כלשהו אני מכניס את החינוך האינטגרלי, ובמקום אחר, מכניס חומרים מקדימים לחינוך האינטגרלי. אבל כך או אחרת, הכול נובע רק ממני, מאותו המקור, ומכוון רק לכיוון אחד, לחינוך האינטגרלי בפועל והלאה, לחוגים יותר פנימיים, כלומר, לאותם הרצונות שלי שהם עוד יותר קרובים ל"נקודה שבלב". כאן אני כבר יכול לעסוק בחכמת הקבלה ולעבוד ב"עשירייה", כלומר בסביבה היותר קרובה לניצוץ הרוחני, ל"נקודה שבלב" שלי.

כך אני חייב לראות את התמונה הכללית. ומתוך הראייה הזאת מובן לי, שאם אני מצמצם את הראייה שלי ולגמרי לא דואג לכל העולם, אז מזה לא ייצא כלום.

אבל כך או אחרת, האדם מתקדם בדרך הזאת על ידי המאור המחזיר למוטב, שמסדר בהדרגה את הראייה הנכונה. לכן אנחנו צריכים לעשות רק את מה שמוטל עלינו, ובסופו של דבר, אנחנו נשתנה. יבוא האור ויאיר, ואז אני אראה ואבין שהגישה וההסתכלות חייבים להיות כלליים. האור ייתן לי הרגשה והבנה מה זאת תכונת ההשפעה, ואני אסכים עם זה ואמשיך בדרך…

מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 23.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משקפיים לתיקון הראייה הרוחנית
מידה מינימאלית של המציאות הרוחנית
מעגלי החיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hppW8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest