אני, בורא, "בעיתה – אחישנה"

שאלה: מדוע הקבלה מופצת ע"י איומים לעתיד נורא, ונבואות זעם למיניהן? זוהי הדרך הטובה ביותר שהאור מצא לנו??
תשובה: זו הצורה שבה הנביאים מתארים לנו את ההשפעה העתידית של כוחות ההתפתחות עלינו ("בעיתה"), אם לא נתערב בתהליך ונרכך אותו על ידי השתוקקות להתקדמות מצידנו ("אחישנה").
שאלה: האם להתייחס לעולם הזה כמו כולם, לחיות בו, אבל בנפרד ממנו, ללמוד קבלה לפי ספרים, להתאחד עם קבוצת החברים ולמשוך אור? אם זו הדרך, אז לשם מה אנו חיים דווקא בעולם הזה?
תשובה: צריך לקבל הכול, כדבר אחד שלם המגיע אלינו מהבורא (אין עוד מלבדו). דווקא בחיבור בין שני העולמות, שני סוגי התפיסה שבנו, אנו מתקרבים אליו.

שאלה: מדוע למרות כל המילים היפות, תהליך התיקון כולל בעיקר עוד ועוד מנות של סבל? האם לזה התכוון הבורא ברצותו להיטיב לנבראיו?
תשובה: מטרת הבריאה היא להביא אותנו לשלמות (בסוף התפתחותנו), והדרך לשלמות יכולה להיות אחת משתיים: 1. דרך התפתחות ארוכה שהיא במחויב מלאת ייסורים, 2. דרך נעימה ומהירה – "אחישנה" – באמצעות למידה ועבודה בקבוצה.

והנה משהו שנתקלתי בו בדיוק עכשיו
הכלכלן האמריקאי לנדון לה רושי: המערכת העולמית קורסת
"הסיבה הנראית לעין לכך שרוב ממשלות העולם מאבדות את היכולת להבין את המצב הנוכחי היא היחס שלהן למשברים המודרניים מנקודת מבט של דוגמות סוציו-מדיניות ותרבותיות, דבר האופייני לכל הממשלות בכל היבשות. אם הגישות המושרשות המוטעות לא ישתנו לפחות בחלק מהממשלות ממדינות העולם, כדור הארץ מועד לתקופות אפלות חדשות, דבר שיקרה במהרה ויקיף את כל רחבי העולם".

אז מי מאיים? חכמת הקבלה דנה באופן אובייקטיבי גם במשבר וגם בסיבותיו (האגואיזם) ומטרתו (להביא את האדם להבנת הצורך לשנות את עצמו) ומציעה את עצמה כשיטה להשגת חיים מלאי הרמוניה. אין משהו המעניק יותר תקווה.

ואם כבר הזכרנו תקווה – הנה קטע מההרצאה האחרונה שלי בבית קבלה לעם, שמסביר בקצרה את מהות המעבר מחושך לאור:

לפתוח את עצמנו לאין סוף

(לקוח מתוך הרצאה בבית "קבלה לעם מתאריך 26.2.08, לצפייה בהרצאה המלאה )