אנטומיה רוחנית

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, יִקַּח שְׁנֵי-כְבָשִׂים תְּמִימִם… וְלָקַח הַכֹּהֵן, מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן, עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. וְלָקַח הַכֹּהֵן, מִלֹּג הַשָּׁמֶן; וְיָצַק עַל-כַּף הַכֹּהֵן, הַשְּׂמָאלִית.

וְטָבַל הַכֹּהֵן, אֶת-אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית, מִן-הַשֶּׁמֶן, אֲשֶׁר עַל-כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית; וְהִזָּה מִן-הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי יְהוָה. יז וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל-כַּפּוֹ, יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית". (תורה, ויקרא, פרק י"ד)

מדובר כאן על סוגים שונים של תיקון. כוהן, זוהי תכונת "בינה" הנעלה ביותר. דם, מהמילה "דומם", זוהי התכונה הנמוכה ביותר באדם.

הידיים, הרגליים, האצבעות, האוזניים, מייצגות את אותן התכונות שעליהן האדם חייב לעבוד. למשל, האוזן היא תכונת "בינה" באדם. אצבעות הידיים והרגליים מסמלות את עשר ספירות של ה"כתר". יד ימין ורגל ימין זוהי רמת ה"חסד".

במילים אחרות, אנחנו מגיעים למצב שבו האור העליון, שנקרא "כוהן", מתחיל לתקן כבר את התכונות הכי מדויקות ומוגדרות שבאדם. האגודל של יד ימין מסמל את "כתר דחסד", הבוהן של רגל ימין זהו "כתר דמלכות".

תנוך האוזן השמאלית ואחר כך האוזן הימינית – משמע, לתקן על ידי הדם והשמן, מפני שהדם הוא דומם, והשמן זוהי כבר "בינה". בעיקרון, השמן מסמל את האור המגיע מספירת "חכמה". כך מתרחש התיקון.

בעולם שלנו קיימים המושגים "לשמוע" ו"להקשיב". לפעמים אנחנו אומרים: "אתה לא שומע אותי". מה זאת אומרת לא שומע? כלומר, התכונה ישנה, אך המימוש איננו. הרי לשמוע ולהקשיב הם שני דברים שונים. אפשר לשמוע צלילים, ואילו כאשר מקשיבים אנחנו מפעילים את המנגנון הפנימי.

לכן בזמן שהמנגנון הפנימי נפעל ברמה של חכמה (אוזן ימין) עם תכונת ה"שמן", אז התכונה הזאת מתחילה לקלוט, להרגיש ולהשיג את אותה הרמה שבה היא נמצאת. במקרה כזה האדם הופך למשיג ומודע לרמה הזו. וממש באותו הרגע מתבצע התיקון שלו.

הידיים הן הכלים שבהם אנחנו מקבלים, ואילו הרגליים מסמלות את מה שאנחנו נותנים, משהו שעל ידיהן אנחנו נהדפים. הכול נכנס דרך הראש ויוצא דרך הרגליים. זה המחזור.

בדרך כלל מה"רגליים" יוצאת המערכת הבאה הנמוכה יותר, מפני שעשר הספירות של "מלכות" שבתחתון חייבות לעלות ל"כתר" של "פרצוף" עוד יותר נמוך, ולכן חייבים בהכרח לתקן את זה. אין יותר מה לתקן, כי כל שאר הספירות כבר יתוקנו מתחתיו.

בדתות רבות מקובלת נטילת רגליים. זה אומר, שאם אתה מתוקן אז תחתיך מיד מתחיל להיוולד "פרצוף" הבא הנמוך יותר, מערכת יותר נמוכה. היא נבנית דווקא מעשר ספירות הנקראות "עשר אצבעות רגליים".

הרגליים נשענות על הארץ, כלומר על הרצון הכללי. עכשיו אנחנו צריכים להתחיל ליצור ממנו משהו מסוים וברור שחייב תיקון. לכן, על מנת לממש את התיקון חייבים לטהר ולעשות נטילת רגליים.

שאלה: למה בין הארץ לבין הרגליים חייב להיות משהו, למשל נעליים?

תשובה: מקובל לחשוב שהאדם לא אמור לשבת על הארץ. הוא בהכרח צריך לשים משהו בינו לבין האדמה, לפחות פיסת נייר, לא חשוב מה.

ארץ, מסמלת רצון שלגמרי לא מתוקן, לא מבורר, שבו מעורבים טוב ורע. על מנת שתתחיל לברר ולנתח אותו, אתה חייב להיות מחוץ לרצון הזה, להיות מעליו. לכן אסור סתם להתיישב על הארץ, מוכרחים לשבת או על הבגד, או להניח משהו מתחת.

שאלה: לכן, כנראה, אם רוצים להוציא משהו מהאדמה, חייבים קודם לחרוש אותה?

תשובה: לא, זוהי כבר מערכת אחרת לגמרי. אתה הופך את האדמה על מנת דווקא לזרוע בה. כי אם לא תהפוך ולא תחרוש אותה, לא תוכל לגלות בה את אותם הכוחות שיגרמו לזרע לגדול.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 25.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מְשלים של מושגים רוחניים
הכבד מתפתח והופך ללב ואז למוח
שיחה על אנטומיה רוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6nQy6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest