אנחנו שווים

laitman_2010-04-14_7369_u-70.jpg

שאלה: מדוע אינני מרגיש במידה שווה עם כולם את המתח הפנימי, את הטעינה הרוחנית?

תשובתי: כמובן שאני מרגיש את כולם באופן שונה. זה תלוי האם בתפיסה האגואיסטית שלי היום הם נראים לי קרובים או רחוקים. ישנם כאלו שאינני שׂם לב אליהם, באחרים אני מוצא איזו חינניות ומשיכה, וישנם כאלו שאני דוחה אותם. העניין כאן הוא באופי שלי ואפילו במצב רוח, בהרבה פריטים, אירועים ומצבים שעליהם שמעתי, שצפיתי בהם או הרגשתי אותם. זה לא מעיד על שום דבר.

במציאות, בדרך הרוחנית כל הזמן גדלה בנו ההרגשה שכולם שווים, שאין הבדל בין לבנים, שחורים אדומים וצהובים, בין יפים ומכוערים. הלאומיות, השׂפה, האופי, כל סימני ההיכר החיצוניים האלו נעלמים, מאחר והם שייכים לתפיסת תכונות מוגבלת של העולם שלנו. כמה שלא יחנכו את האדם, מה שלא ילמדו אותו, הכול זה רק עטיפה חיצונית. כשאני בא במגע עם הרצון שלו, אני מגלה שָם ניצוץ רוחני ואפילו את מקומו במערכת הנשמות הכללית. אני מרגיש אותו כפי שאני מרגיש את חלקי הגוף שלי.

ואז היחס משתנה: כולם הופכים להיות חשובים. כך גם האימא אוהבת את כל הילדים שלה ומקדישה לכל אחד זמן, לפי מה שנדרש לכל ילד. כי הרי כולנו חלקים של מערכת מושלמת, ובשלמות אף פריט אינו יכול להיות חשוב יותר מהאחרים.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.11.2010

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/31t90

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest