דף הבית / המשבר ופתרונו / יחסים / אנחנו פתאום מגלים שיש לנו נטייה לחיבור

אנחנו פתאום מגלים שיש לנו נטייה לחיבור

שאלה: כיצד ניתן לקעקע את הגישה שהאדם הוא חלק מהכלל, ודווקא להעלות את החשיבות ללקיחת אחריות אישית במאבק בקורונה?

תשובתי: אני מסתכל על כך מזווית אחרת לגמרי. מצד אחד, ברור שעלינו להתרחק זה מזה פיזית, ולא חשוב אם אלה שניים או עשרים מטר ששומרים עלינו כדי שלא נעביר וירוסים מאחד לשני. אבל מדוע אנחנו לא רוצים לשמור מרחק ופתאום רוצים לשבת יחד בבתי קפה ובמקומות בילוי ולהתחבר זה עם זה, מה קרה? אנחנו מגלים שלא אכפת לנו מווירוס הקורונה ואנחנו אפילו מדברים בצורה מוחצנת על כך שאנחנו מוכנים למות.

אנחנו לא מסוגלים ולא רוצים להתרחק זה מזה, העיקר להיות מחוברים, גם על חשבון הבריאות שלנו. מדוע זה קורה? קיימת סטייה, התנגדות, התנגשות, ניגוד בין מה שהקורונה דורשת מאיתנו, לבין מה שהאדם פתאום מגלה. אנחנו מגלים שיש לנו נטייה לחיבור עם אחרים, עם הזולת, עם אנשים חיצונים. בעבר לא ראיתי שאנשים דאגו כל כך להיות יחד, ופתאום זה קורה. אנחנו לא שמים לב, אבל זה מוזר מאוד.

 

מתוך ישיבת כתבים, 29.12.2020

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WryMz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest