דף הבית / חינוך, ילדים / אנחנו והילדים שלנו (והריטלין)

אנחנו והילדים שלנו (והריטלין)

ozadachili_100_wp.gif

(ריטלין – תרופה המשמשת להפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות)

חוסר יכולת להתרכז, להיות קשוב, טמפרמנט חם הגובל באכזריות – אלה הן תופעות שהפכו לשגרה אצל עוד ועוד ילדים. "היפראקטיביות" – אפילו מצאנו הגדרה מתאימה לבעיה. עכשיו גם אפשר לרפא אותה… בזה שהחלפנו את תרופות ההרגעה הישנות בריטלין, התקדמנו צעד נוסף במתקפה על הילדים שלנו. אך האם ניתן כך, בכדורים, לנצח את המחלה הזו? באמצעות מלחמה בסימפטומים שלה, ולא בסיבתה? והאם זו בכלל מחלה?

בואו וניזכר, פעם ילדים כאלו היו יחידים, הגדירו אותם – חשבו על זה רגע! – מפגרים בהתפתחות, כלאו אותם בפנימיות לחינוך מיוחד (בעיקר בחו"ל), והבעיה הייתה נפתרת מאליה: רחוק מהעין רחוק מהלב, ואנו המשכנו לצעוד אל עבר "עתיד נאור" ללא ספקות. היום, להבדיל, כאשר הבעיה צמחה לממדים מאיימים (סטטיסטיקות מורות שמחוסר ריכוז והיפראקטיביות סובלים עד 20% מהילדים בגילאים 6-16), החליטו להכריז על ההיפראקטיביות כמחלה.

עם זאת, לא כולם סבורים כך. הפסיכיאטר סידני ווקר למשל, מחבר הספר "A Dose of Sanity", סובר שהיפראקטיביות אינה מחלה, אלא "סילוף פלילי של הרופאים, שאין להם מושג מה באמת מתרחש עם הילדים".

אבל הרוב מפחידים אותנו בהשלכות הנוראיות של אי טיפול תרופתי בהיפראקטיביות – עד כדי הפרת יכולות מוחיות, שיבושים בהתפתחות, נטייה להתמכרות לסמים ולפשע. המסקנות הנובעות מכך ברורות: אם לא תקשיבו לנו עכשיו – אל תקראו לנו לעזרה אח"כ, כאשר ישדדו אתכם, יהרגו אתכם, יאנסו אתכם. אתם תהיו אשמים, אנחנו הזהרנו אתכם! והנה כבר הופעלה בעוצמה המרבית מכונה המייצרת תכשירים שמדכאים, ולעיתים קרובות פשוט גורמים נכות לילדים הצעירים.האמת היא, שהעלייה (או ה"היפר" – כפי שנהוג לקרוא לזה כיום) באקטיביות של הצעירים איננה היפראקטיביות כלל. זהו המצב הטבעי של הדור, שפרץ לשלב החדש של התפתחות הרצון לקבל הנאה. בקבלה זה מוסבר בצורה מאוד פשוטה:

ביסוד כל הפעולות שלנו – מה שלא נעשה! – נמצא הרצון להרגיש בתוכנו מילוי נעים, שביטוי חלש שלו אנו מכנים הנאה, וחזק – תענוג. כל החיים, באופן תת הכרתי, אף שלעיתים גם באופן הכרתי, אנו רצים אחר מילוי גדול כמה שיותר גדול (עם שאיפה למינימום מאמצים).

מבחינה זו, הדור הנוכחי אינו שונה במאומה מהדורות הקודמים. הוא נולד עם רצון גדול יותר, ולכן דוחה את המילויים שהיו בסדר בדור הקודם.

במילים פשוטות, הילדים של היום אינם מסוגלים לקבל הנאה ממה שסיפק את ההורים שלהם. יש להם רצון להתמלא בעל עוצמה גדולה יותר בהשוואה לזה של ההורים, והוא שמכריח אותם להיות פעילים הרבה יותר בחיפוש. הם צריכים הכול, כאן ועכשיו. לבזבז שנים בשביל מטרות ארוכות טווח כלשהן – לא בשבילם! מכאן נובעים חוסר הסבלנות שלהם וחוסר הקשב. אלה פשוט מתגלים היום אצל הילדים שלנו ביתר עוצמה.

ככלל, מגמה זו של התפתחות הרצון הייתה טבועה תמיד בכל דור צעיר ביחס לדור שקדם לו. מעניין שאף פעם לא התעייפו ההורים להתפלא כמה שהדור המתבגר אינו דומה להם. "הו כן… אנחנו בגילכם היינו אחרים!" – אני בטוח שאין אדם שלא שמע זאת לפחות פעם אחת מהמבוגרים. כך היה תמיד, כך קורה עכשיו, וכך יהיה. אך בכל זאת יש בדור הנוכחי משהו מיוחד, שמבדיל אותו באופן מהותי מכל הדורות קודמים.

הילדים שלנו, בעקשנות גדולה יותר ויותר, מחפשים איך לפתח בעצמם את דרגת "האדם". המילוי של הדרגה התחתונה יותר, מה שנקרא בקבלה דרגת "החי": כסף, כבוד, ידע – אינו מספיק להם. ומכיוון שהדור המבוגר אינו יכול להגיש להם שום דבר אחר, הם מתגוננים מפניו בכל האמצעים שעומדים לרשותם. בינתיים זה קורה ללא הכרה, ונראה כהתגלות של מחלה, אבל מהר מאוד מתקרב הזמן שהשאלה אצלם תהיה מנוסחת במדויק, והם יבואו אלינו, המבוגרים, עם דרישה לענות עליה. כדאי מאוד שתהיה לנו איזושהי תשובה, לפחות חלקית…

היום נותר לנו עוד זמן מה כדי להפסיק לעשות מהילדים שלנו חולים, להפסיק לפטם אותם בריטלין – להתחיל בעצמנו בחיפוש הגישה הנכונה הן לחינוך, הן להשכלה, ובכלל לחיים.
מה דעתכם?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UBlSG

14 comments

  1. רק רציתי להגיד שנדהמתי לראות שירי מקובלים בתוך סידור התפילה כולל את "דרור יקרא", זה ממש מחבר אותי ליהדות ומעורר בי חשק לקרוא בסידור, אתם החזרתם אותי לאהבה לסידור התפילה היהודי, תודה רבה 🙂

  2. קראתי את הכתבה ואני מזדהה כל כך עם המילים האלה, אני נגד תרופות באופן כללי, אני תמיד חשבתי שתרופות מנוונות את האדם כיצור חי פעיל וחושב, אסור לסמם אותם יש להתאחד איתם אל עבר המטרה הנעלה שהיא איחוד עם הכח העליון שבמציאות:)

  3. שלום כבוד הרב, ראשית אני מוכרחה לציין את מידת התפעלותי מהפעילות של בני ברוך.. ישר כוחכם, ושגאולה שלמה תגיע במהרה לכלל האנושות בחסד וברחמים- אמ"ן. שאלתי היא- לימדת בשיעורים שלכל אחד יש את אותם תריג רצונות אך בסדר שונה, אינני יודעת אם בנוסף לאותו סגנון של רצונות האם גם הכמות- מידה של הרצון שווה לכל נפש, ואם כן, אז אני מסיקה מכך שגם מידת המילוי היא שווה לכל נפש. עוד דבר שהבנתי מהשיעורים, שהעולם בנוי לפי מידת הקילקול, דהיינו, שהחיים בעולם הזה של כל אחד מותאמים בדיוק לפי שורש נשמתו, לפי מידת הקילקול של אותו אינדבדואל באופן ספציפי ומותאם בדיוק אליו. (למרות שהבנתי שאין דבר כזה באמת אינדבדואל, זה רק פיקציה של העולם המדומה). לפיכך, רציתי לשאול קודם כל האם הבנתי נכון? ובעיקר, מדוע אם כך מידת הקלקול אינה שווה לכל נפש, אם בסופו של דבר מידת המילוי היא זהה? ( או שלא? תקן אותי אם אני טועה)מדוע יש כאלה שסובלים יותר וכאלו שפחות,עכשיו, בעולם המדומה, בדרגת החי, ובזמן ההכנה?
    אני מניחה שזה מתקשר לעניין של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"-(למרות שאני מבינה שהאימרה מתייחסת לעולם הרוחני- צדיק=אדם שמצדיק),אך בכל זאת האם תוכל להבהיר קצת יותר את הנקודה? כמו כן, מדוע בעולם הגשמי יש אנשים שניראים לנו כניראה רק לכאורה, ובכל זאת- איומים כמו רוצחים?
    אעריך מאוד תשובה באחד הפוסטים בבלוג, פשוט כי זה יותר נגיש לי כעת. בהתפעלות, הוקרת תודה,הערכה ובכבוד רב. תלמידה. נ.ב. אני מניחה שזה גם מתקשר לכך שהסבל של כל אחד ברמת החי מנקה ומטהר אותו מקילקולים ברמה זו- אבל למה יש הבדל בין האנשים? אם המידה של התיקון והמילוי בסופו של דבר היא שווה? או שלא? למה התיקון ניראה לכאורה שונה מאדם לאדם- ברמת החי- אם המילוי הוא שווה לכל נפש? שוב, בהוקרת תודה, וסליחה שיצא ארוך.

  4. בוקר טוב לכבוד הרב ולמשפחת בני ברוך.

    אני כל כך שמחה שאתה יוצא כנגד השימוש בריטלין.

    אמנם בתי אינה היפר אקטיבית, אך יש לה בין היתר
    הפרעות קשב וריכוז.

    מספר פעמים הרופאים המטפלים המליצו לי על טיפול
    בריטלין, אך דווקא הודות לתמיכת משפחתי, שמצאה
    כתבות המזהירות מפני השימוש בתרופה זו, החלטתי
    שלא לתת זאת לבתי.

    אני מסכימה אתך בהחלט, שהדור של ימינו זקוק
    לחינוך אחר ולא לשימוש בתרופות כפלסתר על פצע
    עמוק.

    עליי לציין שמספר חודשים לאחר שהתחלתי בלימודי
    הקבלה שלי, בתי החליטה להצטרף אליי.
    זה כל כך משנה לטובה את הגישה שלה.

    עם כל הבעיות שיש לה, היא מתחילה לראות את הדברים
    בצורה אחרת, וכולי תקווה שהיא תהיה חלק בלתי נפרד
    מקהילת בני ברוך.

    אני רואה בקהילה זו את הסביבה האידיאלית לגידול בתי.

    מקווה לטוב !

  5. כרמלה קלדרון

    שלום לרב לייטמן!
    אני רוצה לדעת מה דעתך על חינוך ביתי? יש היום קבוצה של כמה מאות הורים אשר מאסו ואין להם אמון במשרד החינוך והם מגדלים את ילדיהם לפי "חנוך לנער על פי דרכו" במלוא מובן הפסוק. הילדים אינם נשלחים לגנים או לבתי ספר אלא מתחנכים על ידי ההורים בבית. הלימוד הוא על פי דרישה של הילד ולא יותר מכך. כל אחד על פי נטיותיוו כשרונותיו. שאלתי אם זה נראה לך נכון ומה יכולה להיות ההשפעה לטווח ארוך על ילד כזה מבחינה חברתית.אמנם יש להם מפגשים בינם לבין עצמם אבל הם חסרים את ההתחכחות עם ילדים אחרים כמו
    בהפסקה בבית ספר וכו'.
    אשמח כתמיד לשמוע את דעתך על כך.

    יישר כוח לבני ברוך והעומד בראשם.
    בהערכה גדולה כתמיד.
    כרמלה

  6. רב, רציתי לשאול מה זאת אומרת 'מחפשים איך לפתח בעצמם את דרגת "האדם"' ? ובכלל זאת כתבה גאונית ממש.

  7. לרב ולקוראים שלום,
    אני מאוד מזדהה עם כל אשר כתבת בנושא הריטלין. יחד עם זאת שמעתי אותך אומר שניתן 'לרופא רשות לרפא'. אולי כדי להבהיר להורים הסובלים את כאב ילדיהם תוכל לתת קצת יותר עצות של מורה נבוכים? בתוך המסגרת הרחבה של דבריך איך הורים למקרים ספציפיים צריכים להתנהג? במילים אחרות, לתת או לא לתת ריטלין? ללכת למספר יועצים או להסתפק בתחושתם כהורים?
    בתודה ושבוע טוב לכולם!

  8. שלום לכבוד הרב, אני מבקשת להודות לך על התיחסותך לילדינו במערכת החינוך ולציין כי כל מה שאתה כותב על הריטלין וההיפראקטיביות רלוונטי גם לתופעות מגוונות נוספות שמתעוררות עקב הגישה החינוכית המקובלת. הילדים שנחשבים "היפרים" זוכים להתיחסות כזו או אחרת, אך אלה שמפנימים את תסכולם ללא ביטוי חיצוני לעתים נמצאים במצב מסוכן עוד יותר שכן פשוט מתנתקים יותר ויותר. בכלל, סוג המירוץ והעומס המוטל על תלמידים גורם לנזק אף לאלה שמצליחים לעמוד בו, שכן סדרי העדיפויות שהם סופגים מופנמים עמוקות. בתור מי שעוסקת בנושא, אני שואבת כוח ועידוד רב מדבריך ומשלבת עקרונות אלו בעבודתי כפי יכולתי, אך תוהה כיצד ניתן להעצים את העברת המסר.
    בתודה ובכבוד רב

  9. דפנה לבנון

    כל הכבוד לך כבוד הרב שאתה יוצא כנגד הרעה החולה הזו של החברה המודרנית !!! הרי יהדות מתבססת על האמונה ברוח האדם שהוא המקור לבעיה ולריפויה ועל "חנוך לנער על פי דרכו" ואף על פי כן מלעיטים את ילדינו בסם המסוכן הזה !!!

  10. הדרדרורי

    שלא רק יאפשרו לגדל ילדים מוצלחים, אלא גם מאושרים ורגישים ולא רובוטים.

  11. אחד שאכפת לו

    טוב מאוד שיש עוד ועוד אנשים שמבינים סוף-סוף שהתנהגויות שונות של המין האנושי אינן מחלות!

    ובטח שאסור לסמם את הילדים שלנו בגלל זה!

  12. מסכים עם כל מילה. כל הכבוד.

  13. השאלה היא איך מתמודדים כרגע עם הבעיה כשהקשרים הופכים לבלתי אפשריים מלבד לימוד והפצה?

  14. מסכימה עם כל הנאמר ,יישר כח

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest