דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אם אתה לא יודע, אז אל תיגע

אם אתה לא יודע, אז אל תיגע

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה."

האנושות כבר מתחילה להבין אחרי שסבלה מספיק מה"חוכמות", שתבעו להיפטר מהמותרות לטובת הכלל. פעם הייתה רווחת הדעה, שבגוף שלנו ישנם חלקים מיותרים. עד עצם היום הזה אנחנו מנהלים את חיי החברה לפי אמות מידה לא הגיוניות. בחינוך, בתרבות, בכלכלה, בפוליטיקה, במסחר, ובכל יתר התחומים אנחנו משתמשים בצורות התנהגות לא טבעיות. כתוצאה מכך, ישנם עיוותים שבסופו של דבר מעלים את רמת הייסורים שלנו עד למשבר עולמי.

למעשה, צריכים ללמוד מהטבע כיצד להתפתח. כי מלכתחילה הוא שלם, ואנחנו תוצאה ממנו. גם המחשבות וגם הרגשות שלנו נובעים ממה שהוא נתן לנו. ולכן, צריכים רק לחקות אותו, לקחת ממנו דוגמאות.

ואכן, טכנולוגיות חדישות רבות מתבססות על הידע של מערכות ומנגנונים טבעיים, על הניסיונות לשחזרם בצורה מלאכותית.

אנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר גם בחברה האנושית, בקשרים החברתיים, הכלכליים, המסחריים והאחרים בינינו. אילו היינו מעתיקים את הטבע על עצמנו, היינו נפתרים מכל הבעיות.

"אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט – היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."

אפשר לומר, שהעולם מתפתח ואנחנו מגלים בו דברים יותר ויותר מורכבים. או שאפשר לומר שאנחנו בעצמנו מתפתחים ולכן רואים עולם יותר ויותר מפותח ומורכב.

לא משנה אם אנחנו מדברים על העולם שנמצא מחוץ לנו או על העולם בתוכנו. המסקנה יכולה להיות מאוד פשוטה: "אל תיגע בטבע, ואל תכניס את הידיים המלוכלכות שלך עם השכל המעוות שלך שמסוגל לראות רק את מה שנמצא מילימטר מהאף שלך. עדיף שתשמור על עצמך. כדור הארץ עומד לרשותך, אז תשתדל לחיות עימו בשלום. ואם לא, זה לא יהיה לטובתך".

אנחנו מתערבים עם הידיים "המלוכלכות" ועם השכל המעוות, כלומר הידיים והשכל האגואיסטיים שלנו בפעולה של כדור הארץ שמשאביו ואוצרותיו מוגבלים. הם ניתנו לנו רק כדי שנתקדם בצורה מאוזנת בהתאם לטבע, בלי פעולות שליליות המכוונות נגד המערכת האוניברסלית הכללית הזאת.

אבל, אם אנחנו בכל זאת נממש את היחס השלילי כלפי הטבע, אז הוא יתחיל מייד להתגונן ובתגובתו אנחנו נרגיש את התוצאות של הטעות המתגברת שלנו. זה מביא ייסורים רבים, למשבר, ועלול להביא לסכנת השמדה. וכל זה מפני שאנחנו לא מבינים שהטבע מושלם, ועלינו רק ללמוד ממנו כיצד להצטרף למערכת הזאת בצורה מלאה ומאוזנת.

שאלה: האם זה אומר שעלינו לחזור לצמחונות ולטבעונות, להשתמש רק במוצרים אקולוגיים ובשיטות נוספות מסוג זה?

תשובתי: אם הן היו נובעות מתוך מחקר מעמיק של הטבע, אני הייתי מסכים איתן, אפילו בלי לבדוק אותן לפרטי פרטים. כאן מדובר דווקא על גישת מחקר מאוד הגיונית. העיקרון הוא מאוד פשוט: מותר לאדם לעשות הכול אם הוא לא מפר את האיזון הטבעי. בוודאי שמותר לנו לאכול בשר ודגים, לכרות עצים, לשתול צמחים ולהנות מהחיים. אבל אנחנו גם צריכים לדעת היכן בדיוק מתחילות הפעולות שמכוונות נגד האיזון ועד כמה נכון אנחנו משתלבים בתוך המערכת של הטבע.

אז כיצד בודקים זאת? רק בעזרת האגו שלי, ברגע שאני מתחיל להשתמש בו, שם אני מתחיל להזיק. הרי הטבע הוא מערכת אנלוגית שכולה אלטרואיסטית ומבוססת על השפעה הדדית. כל חלקיה פועלים בדומה לאיברי הגוף שדואגים רק לטובת שלמות הגוף. כך אנחנו צריכים לראות את הטבע ולבדוק את עצמנו האם אנחנו פועלים בצורה דומה? האם אנחנו משתוקקים לשלמות או לא?

זאת אומרת, לפעול לא בצורה מלאכותית אלא טבעית, להיות כל הזמן באהבה ובהשפעה שהיא חוק הטבע, ולא להיות בתוך האגו ששואף לתועלת עצמית. כך ברמה שלנו אנחנו יכולים לבצע את חוק הטבע "ואהבת לרעך כמוך", את הכלל שלפיו קיימים כל הפרטים ממנו.

בעל חיים שאוכל את טרפו אף פעם לא עושה זאת כדי להנות מהייסורים שלו. אלא הוא פשוט דואג למזון ולא יותר מכך. ככל שאנחנו לומדים את הטבע יותר לעומק, כך אנחנו מגלים יותר.

בהתאם לזה, צריכים להבין מה וכמה עלינו לקבל מהטבע. אין שום דבר רע בכך שאנחנו מנצלים אותו כדי לחיות בו באיזון, במילים אחרות, אם כל הפעולות שלנו מכוונות לטובת הזולת, לטובת הדומם, הצומח והחי.

כיצד משיגים זאת? קודם צריכים לתקן את הטבע העצמי. את מה שהדרגות הנמוכות מבצעות באופן אוטומטי, עלינו לעשות זאת, מה שנקרא ב"אמונה מעל הדעת", מעל האגו. לשם כך אנחנו לומדים את שיטת החינוך האינטגרלי.

שאלה: בטבע, החזקים אוכלים את החלשים וזה לא מפר את האיזון. אבל בין האנשים זה מביא לתופעה הרסנית…

תשובתי: בתוכנו פועל האגו הלא מתוקן, אבל למעשה החוק הזה צריך להתקיים בין האנשים בצורה שונה. החזק עוזר לחלש להגיע לתיקון. הרי הזאב שאוכל את הכבש הוא עושה תיקון, נניח שהוא שומר על כך שלא יהיו כבשים חלשים בקרב אוכלוסיית הכבשים. לכן, גם עלינו לעזור אחד לשני לפי אותו עיקרון של הרמוניה ואיזון. אבל זה לא אומר שעלינו לאכול זה את זה, אלא לאהוב את כולם במידה שווה בדרגת האדם, בהשפעה לזולת.

שאלה: באותו העניין, במה נמדדים הכוח או החולשה שלנו?

תשובתי: בשירות לטובת הזולת. אני משרת אותו או משתמש בו.

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 09.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
צריך לתקן את הרצון ולא לנצלו
מה נשאר מהתפוח?
האדם בסוף התפתחותו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2Qhux

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest