דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אם אין שמחה, אין אמונה

אם אין שמחה, אין אמונה

מתוך מאמר של הרב"ש, "ענין יניקה, ועיבור": "כתוב "עבדו את ה', בשמחה", היינו שהשמחה צריך לבוא להאדם מזה שהוא עובד ה'. אבל אם הוא עובד בלי שמחה, זהו מצד חיסרון אמונה בגדלות וחשיבות המלך, אחרת מוכרח להיות בחינת שמחה והתרוממות רוח, בלי שום הכנה לזה. היינו אין הוא צריך לראות שיהיה לו שמחה מהעבודה, אלא הוא צריך לראות שיכין עצמו לדעת למי הוא עובד מה חשיבותו, ושמחה זהו תוצאה, היינו לומר שאם אין לו שמחה בהעבודה, סימן שאין לו מושג בחשיבות הבורא, ואז הוא צריך לתקן עצמו, בעניני אמונה.

זאת אומרת שאין הוא צריך לעבוד שיהיה לו שמחה בעבודת ה', אלא הוא צריך להשקיע יגיעה איך להשיג חשיבות וגדלות ה', דהיינו כל מה שהוא עושה, לומד, עוסק במצות, הוא רוצה שכר עבור יגיעתו, לזכות לגדלות וחשיבות ה'. ובשיעור שיקבל את החשיבות של הבורא, אז ממילא הוא נמשך מצד הטבע להבטל אליו ית', ויהיה לו רצון וחשק לשמש אותו."

ישנם אנשים שלא מרגישים שום קשר לרוחניות ופשוט חיים את החיים הארציים. ישנם אנשים ש"נדלקים" מרוחניות ואינם מסוגלים לעזוב אותה. וישנם כאלה, ששואפים גם לצד הזה וגם לצד הזה, ומתלבטים בין השניים.

זה תלוי במידת ההארה שמאירה לאדם. יתכן שהאור הוא כל כך חלש, שנותן לאדם הרגשת קיום ארצי. הוא רודף אחר תענוגים, אבל הם מכוונים לא אל הבורא, אלא לזה שהוא רואה לפניו.

ואם האור מאיר קצת יותר חזק, אז אדם מתחיל להבחין שלכל מה שקיים יש שורש פנימי, ושכל דבר בא אם איזו מטרה מסוימת, אם איזו סיבה. כך האדם מתקדם, ובדרך מרגיש, פעם פחות, פעם יותר, את השאלה "בשביל מה החיים האלו?".

בסופו של דבר, האור מביא אותו לכזה מקום, שבו הוא יכול לממש את הרצון שלו לרוחניות. אך גם שם האור מושך אותו לפעמים לכיוון אחד, לפעמים לכיוון אחר, ועקב שינויי המצבים הוא מגלה שחסר לו קשר עם המקור, עם הגורל שלו, עם מקור החיים, עם הכוח שמנהל אותו. ככל שהוא מרגיש יותר תלות באיזה כוח עליון, כך יותר הוא רוצה להכיר אותו, להבין אותו, להתקרב אליו.

הוא נתקל במצבים שונים שבהם הוא צריך לשנות את היחס שלו למתרחש. הרי, מצד אחד, הוא חש את המצבים הללו כנעימים ולא נעימים, ומצד שני, הוא חייב להבין שהם באים מאותו האור שפעם מראה לו יום, פעם לילה, פעם אור, פעם חושך.

האור רוצה שהאדם יתייחס למצבים מלמעלה, כלומר שלא יהיה לו חשוב כמה טוב או כמה רע הוא מרגיש את עצמו, אלא חשוב דרכם להכיר יותר טוב את השורש שממנו הם באים. זה אומר, שהאדם עובד על גדלות הבורא. לא חשוב לו מה הוא מקבל מהבורא, הוא משתמש בכל כדי להתקדם.

ולאחר מכן, אפילו עוד יותר, הוא מקבל בסיפוק את כל מה שמגיע מהבורא, לא מפני שבצורה כזו הוא מתקדם, אלא מפני שעל ידי זה הוא יכול לעשות לו נחת רוח. כך האדם עוד יותר מתאחד עם פעולותיו של הבורא ומרגיש את גדלותו. הוא פחות תולה את עצמו במצבים הבאים מהבורא וברגשות, ויותר מבחין ממי הוא מקבל את כל זה.

מתוך ההכנה לשיעור, 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שמחת ההשפעה, שההסתרה נסוגה מפניה
השפעה מביאה שׂמחה
כוח האידיאל הגבוה של ההשפעה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/k9bw6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest