קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד ניתן בזמן שיעור הקבלה היומי להחזיק כל הזמן בכוונה הנכונה, לחשוב יותר על הערבות ההדדית במקום לעסוק במשמעות של הטקסט הנקרא?
תשובתי: תאר לעצמך שאתה נוהג ברכב, לֵמָה אתה דואג בראש ובראשונה: איך ללחוץ על דוושת הגז או להחזיק ולכוון את ההגה? אם אתה חושב על התשובה זה כבר מפחיד אותי, אני לא אסע איתך. כמובן שהעיקר זה לכוון את ההגה, זה מסמל את "הכוונה". כוונה, זה הכיוון שבו אני נע. וכשהכיוון הוא נכון, אז כבר אפשר ללחוץ על הגז, להוסיף או להוריד, הכול בהתאם לתנועה. כלומר, אני לוחץ מקסימום על הגז, אך רק לאחר שסיפקתי לעצמי כוונה נכונה. אחרת, אולי לא כדאי לנסוע, עדיף לעמוד במקום כדי שאחר כך לא יהיה צורך לחזור חזרה?
כך גם עלינו כל הזמן לדאוג לכיוון הנכון. ובאותה המידה, עד כמה שאנחנו בטוחים שהוא נכון, ללחוץ על הגז ולהוסיף מהירות. האדם בנוי כך שכל הזמן הוא מחפשׂ תועלת עצמית, וכאן בשיעור יכולות להיות שלוש אפשרויות : 1) להבין יותר. 2) להרגיש יותר. 3) להשׂיג יותר. ושלושת הרכישות האלו אינן קשורות זו בזו, מאחר ואני מרגיש ברצונות האגואיסטיים, מבין בשׂכל הגשמי, משׂיג בכלי הרוחני.
כלומר, ההרגשה וההבנה מגיעים דרך הרצונות האגואיסטיים, ואילו ההשׂגה אפשרית רק לפי חוק השתוות הצורה, כוונות "על מנת להשפיע". ועליהן אני דואג בראש ובראשונה. לכן לא מדאיג אותי מה אני אבין וארגיש, העיקר לקבל כלי של השפעה (רצון, כוונה, משהו רוחני, "בכוונה על מנת להשפיע")! אני דואג קודם כל על: איפה אני יכול לגלות רוחניות?
אומרים שהאור תמיד קיים, קח כמה שאתה רוצה! אך עם איזה כלי אנחנו יכולים לגשת לים ולדלות ממנו אור? דרוש לנו איזה כלי של השפעה, איזשהו כלי עם נפח, לפחות כוס קטנה… ולכן עלינו לדאוג למקום שבו אנחנו יכולים לקבל את האור.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות" , 24.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
מסך בחלל השחור של הרצון
האם קיימים חיים ללא מסך?
השׂכל צריך להישען על הרגש
התשובה הנפלאה של ההגה והגז היתה גם מבדרת וגם מלמדת!
ובנימה זו הייתי כן נוסע עם חברי היקר ניב בביטול מלא שאגיע איתו אל היעד הסופיוהמיוחל!