דף הבית / המשבר ופתרונו / אל תתקן מנוע חלוד

אל תתקן מנוע חלוד

שאלה: לאחרונה, הנושא של שכר מינימום מופיע בכותרות של החדשות המרכזיות לעתים קרובות יותר ויותר. נושא זה מעורר עניין רב לא רק בישראל אלא גם במדינות אחרות.

אנחנו היינו רוצים לבחון את הנושא הזה לא כל כך מבחינה כלכלית, אלא מנקודת מבט חברתית. הרי, הגובה של שכר המינימום יכול לומר רבות על החברה שלנו, ומעלה מגוון של בעיות הקשורות ליחסים החברתיים במדינה.

כיועצת בתחום התעסוקה, אני באופן אישי רואה, כיצד מעמד הביניים יורד לקטגוריה של האוכלוסייה שמתקיימת משכר מינימום. באופן כללי, מדובר על כמעט שליש מהעובדים שמקבלים שכר מינימום או מעט יותר. אלה הם קרוב למיליון בני אדם, כולל אנשים עם השכלה גבוהה, מורים, אדריכלים צעירים, עובדים סוציאליים, וכן הלאה. כיום, רבים מתקשים "לגמור את החודש" בגלל השכר הנמוך שהם מקבלים.

בעניין זה, יש בישראל ויכוחים רבים, כולל היבטים מוסריים וחברתיים: האם יש טעם להטיל שוויון מלאכותי, מאולץ? או להיפך, לשמור על חוקי השוק החופשי בכל תחום?

גם בקרב הכלכלנים אין הסכמה בעניין. יש הטוענים, כי שכר מינימום גבוה מגדיל את האבטלה ומחליש את הכלכלה. אחרים מאמינים, שהטענות האלה חסרות בסיס. לדוגמה, שבעה זוכי פרס נובל מכחישים כל קשר בין אבטלה ושכר מינימום, וטוענים, שהעלאת שכר המינימום מועילה לכלכלה.

מה אתה חושב על כל זה?

תשובה: אני, מצידי, עוסק בסוג שונה של מערכות. הן נשלטות על ידי חוקים שונים מאלה שמקובלים בחברה המודרנית. אלה הם חוקי הטבע, ולא החוקים המלאכותיים של העולם הזה שנכפים מתוך היריבות האגואיסטית.

לכן, קשה לי להיכנס למבנה הרקוב מיסודו של החברה שבה "אדם לאדם זאב", אויב ושונא. בנסיבות כאלה, אי אפשר לתת ייעוץ בנושאים ספציפיים – הרי, כל המערכת היא חסרת תקווה. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להיפטר ממנה וליצור משהו חדש.

עם זאת, מצד שני, אנחנו כבר ראינו איך הורסים את העולם הישן מבלי לבנות משהו חדש מבחינה איכותית. הרי, הבסיס עדיין נשאר אותו בסיס אגואיסטי.

כיום, אנחנו כפופים לכלכלת השוק שמתקיימת לפי חוקים משלה. משמעות הדבר היא, שהמעביד, ככלל, היה רוצה "לשלם" לעובד שכר אפס עבור משמרות של 24 שעות ביממה ללא הפסקות וחופשות. והעובד, ככלל, היה רוצה לא לעבוד, ורק לקבל משכורת לחשבון הבנק – ולא שכר מינימום, אלא שכר מקסימום.

בנסיבות כאלה, החברה מתקיימת על חשבון הפוטנציאל התחרותי של חבריה: כולם מנסים להשיג כמה שיותר באמצעות משחקי כוח, משא ומתן, הסכמים וגורמים רבים אחרים.

לדוגמה, בין המעסיק ועובדיו ישנם דיני עבודה, רשויות אכיפה, איגודים מקצועיים, ועדי עובדים, וכן הלאה. אבל, בכל מקרה, כל הצדדים המעורבים גם רוצים להפיק תועלת ממה שקורה, ואף אחד לא רוצה שזה ייגמר.

הרי, חברות, קבוצות וארגונים בעלי עניין, גם אם הם נלחמים על זכויותיהם של העובדים השכירים והשכבות החלשות, ומשתדלים להשיג עבורם שכר מינימום, פנסיה, קצבאות, תוספות והטבות אחרות – הם בכל זאת חושבים רק על עצמם. אנשים מחזיקים ב"ג'ובים" טובים ומקבלים את חלקם, במילים אחרות, גם פועלים בצורה אגואיסטית.

בנסיבות אלה, אין ממי לדרוש תיקון. אי אפשר לתקן רק חלק נפרד מהמנגנון. אם במנוע חלוד לחלוטין צריך להחליף איזה חלק בחלק אחר שעשוי מזהב, מושלם בגודלו ובכל הפרמטרים, אז הדבר, במקרה הטוב, לא יעזור, ובמקרה הגרוע ביותר, החלק המתוקן, להיפך, ישבש את המערכת הכוללת אפילו יותר.

אני זוכר, שבחורה אחת החליטה לנקות חלק מהחלון בחדר הסטודנטים שבו התגוררו כמה חבר'ה. כתוצאה מכך, אנחנו גילינו שכעת צריך לנקות את כל החלון הענק, לאורך כל הקיר כמעט. ולאחר מכן, כאשר נכנס אור לחדר, התברר שהחדר כולו דורש ניקוי יסודי.

בקיצור, אם אנחנו מתכוונים לתקן משהו, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את המערכת הכוללת. זוהי מערכת אחידה, כל דבר בה קשור באופן הדדי, ואי אפשר לבודד את שכר המינימום כגורם נפרד להצלחה. צריך לגשת למערכת הכוללת בצורה אינטגרלית, "לנער" אותה היטב. במילים אחרות, לפרק ולהרכיב אותה מחדש כבר בצורה אחרת. לא יעזרו תיקונים בודדים לתמונה הכוללת.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 480 , 23.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
בעד רעיון או בעד כסף?
שקיעתה של צריכת יתר
העסקים על סף שינויים חדים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DHEPR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest