דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אל תתביישו לשחק

אל תתביישו לשחק

כנס חרקוב. שיעור מס' 1.

המדרגה הרוחנית הראשונה היא הקשה ביותר. כמה מאמץ נדרש מילד קטן לעשות את הצעדים הראשונים. כמה מאמץ נדרש ממנו כדי להיאחז במשהו, לומר את המילה הראשונה. כמה מאמצים פנימיים מזמין בו הטבע. למה? למה אנחנו לא יכולים להתפתח בשלווה, בחופשיות?

תסתכלו כמה קשה מתייגעים ילדים קטנים, ללא הפסקה, ללא חופשות. לילד הקטן יכול להיות חום של 40 מעלות ובכל זאת הוא משחק, בכל זאת רוצה משהו. שום הפרעות, שום דבר לא עוצר אותו, עד כדי כך הוא עיקש ומתמיד. ואנחנו צריכים לקחת דוגמה ממנו. את אותו הדבר אנחנו צריכים לעשות כדי לצאת לעולם העליון, כדי להפוך להיות גדולים.

ולאחר מכן, הכול הופך להיות ידוע ומובן, אולי לא במידה מלאה, אבל בכל זאת. כך גם ילד שיודע ללכת ולדבר, בגיל ארבע, חמש, שש שנים, נכנס לתהליך השגה אחר לגמרי, יותר חכם ומובן. כך גם אצלנו, תוך כדי תהליך השגת המצב העליון יותר, מופיעים כבר כלים יותר חכמים ומובנים. אנחנו כבר עברנו את השלב ההתחלתי, כבר יודעים באיזו צורה להתחבר, עם מי "לשחק", בדומה לילד שמגיל שלוש רוכש הרגשת הזולת ומתחיל קצת להבין שעדיף לו לשחק עם אחרים ולא לבד.

כך גם אצלנו מופיעים יחסים עם אחרים: איך אפשר לשתף איתם פעולה בהדדיות, איך אפשר באמת, בצורה חכמה, והדדית להתפתח, לבנות את "המשחקים" שלנו.

זאת הסיבה שאנחנו משחקים איתכם הרבה. זה נראה כמו שטויות, אבל למעשה אלה משחקים רציניים מאוד. אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו מרגישים את עצמנו במצב אבסורדי. אנחנו הרי מבוגרים, אנשים רציניים! אז במה אנחנו עוסקים? האם כדאי לבזבז על זה את הזמן? – בעצם, כן. אם אנחנו מבינים שההתפתחות של התכונה החדשה בכל שלב נובעת בדיוק כמו אצל הילדים, אז דווקא במשחקים, בסדנאות, בכל מיני הפעולות המשותפות אנחנו מקבלים הזדמנות להימשך זה לזה ובכך למשוך על עצמנו את האור העליון.

ואף על פי שהפעולות האלה מצטיירות כלא הגיוניות, לא רציניות, ילדותיות, לשׂכל האגואיסטי שלנו, אבל למעשה אלה תרגילים עליונים, מפני שאנחנו רוצים ללכת נגד הטבע שלנו.

ובהמשך, לאחר שעולים לדרגה הראשונה, אנחנו כבר מקבלים הזנה רצינית של שׂכל, של הבנת התוכנית ההתחלתית, בדומה לילד קטן שכבר מתמצא בעולם שלנו ובמידה מסוימת מבין מה טוב ומה רע, באיזה אופן להתקדם הלאה, איפה לקחת צעצועים ואיך להשתמש בהם, כיצד להתפתח כשמשיג משהו חדש וכולי. הילד כבר מתחיל להבין איך להשתמש בעולם של המבוגרים להמשך ההתקדמות שלו. כך גם אנחנו כלפי העולם העליון.

באופן כזה, העיקר עבורנו זה לעלות למדרגה הראשונה. לאחר מכן יהיה ברור ומובן לנו הכול. לאחר מכן, אף אחד לא יברח לאן שהוא מהקבוצות שלנו ויחזור שוב לאותם החיים, מפני שבהם לא היה לו מספיק סבלנות לגלות לעצמו את השכבה העליונה.

אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להשיג את הדרגה הזאת, כדי שאנחנו נוכל לעזור לכל השאר. בשביל זה אנחנו קיבלנו התעוררות לקראת הדרגה הבאה. התפקיד שלנו הוא לגלות אותה, להשיג אותה. באותה המידה שבה אנחנו נשתוקק לעשות את המאמץ הזה למען כל שאר בני האדם, זה יהיה הגילוי של המשיכה שלנו להשפעה. ובאופן כזה אנחנו נקבל מנה עוד יותר גדולה של האור העליון.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המעגלים שלי ברשת הרוחנית
שיטה שמובילה אל האור
כיצד רוכבים על החמור: משיכה או דחיפה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fNwmh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest