אל תשפוט מה שעדיין לא הבשיל

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ד':

"ובכדי להבין, כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר, באמצע מלאכתו, אלא מסופו."

בינתיים, השאלות שלנו נשארות שאלות. בתחילת העבודה עדיין איננו מבינים אותה, איננו רואים מהיכן היא נובעת. חייבים תחילה לחבוק את הבריאה בהיקפה המלא, והעיקר, לראות את הסוף. אז אנחנו נבין את השלב ההתחלתי.

כי אנחנו לא קובעים את המלאכה, אלא מבצעים אותה ומהווים את התוצאות שלה. וזה אומר, שרק מהסוף אנחנו יכולים להכיר את ההתחלה.

בשונה מאיתנו, הבורא לא זקוק לתהליך שמוביל מנקודת ההתחלה לנקודה הסופית. בשבילו ההתחלה, התהליך עצמו והסוף, מהווים מציאות אחת. ואילו אנחנו צריכים לעבור את שלבי ההתפתחות שלנו, ולכן, רק כאשר נסיים את העבודה, נוכל להבין את התהליך שעברנו ואת הסיבה הראשונית של כל מה שהתרחש.

לכן בעל הסולם כותב, שאנחנו צריכים לחקור את כל התהליך עד הסוף. כי באמצע הדרך הפרי הרצוי תמיד נראה לא בשל, חסר, מקולקל, כמו כל דבר שעדיין לא השיג את מצבו הסופי.

את התשובה האמיתית לשאלות שלנו אנחנו נקבל רק כשנשיג את המטרה, את גמר התיקון. כל שאלה שלנו, זה חיסרון, כלי, שבו אנחנו צריכים לקבל מילוי, שהוא בעיקרון מהווה את התשובה. ולכן השאלות על משמעות ומהות הקיום שלנו תתמלאנה בתשובות רק לאחר השגת התכלית השלמה.

מתוך שיעור על מאמר "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 14.06.2012