אל תשחק באש

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, צ"ז: "ולפיכך הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי המחוייב בעסק התורה, שיהי' "לשמה" דוקא, דהיינו, באופן שיזכה על ידיה לחיים, כי תורת חיים היא, ולדבר זה היא ניתנה לנו, כמ"ש, ובחרת בחיים".

זהו תנאי מאוד חשוב, והייתי אומר, מאוד מפחיד. טמונה בו אזהרה רצינית על כך שאסור להשתמש בתורה, כלומר בשיטת הקבלה, בצורה לא נכונה. הרי בכל ספרי הקבלה טמון מאור, ואם האדם משתמש בהם בצורה לא נכונה, אז במקום סם חיים, הוא מקבל סם המוות. זהו נשק מאוד חזק, שדומה להקרנה, שמסוגלת לשמש לטובה בטכניקה וברפואה, אך היא מסוגלת גם להמית. כך גם אש יכולה להפוך לשריפה הרסנית ויכולה לעזור לנו ולחמם אותנו.

כוח האור הוא הכוח העצום ביותר בטבע, ואנחנו צריכים לדעת כיצד להשתמש בו. לכן החכמים מלכתחילה אסרו ללמד את חכמת הקבלה לכולם, חוץ מאלה שהיו בכוונה האלטרואיסטית "לשמה".

אבל איך אפשר לעבור לכוונה הזאת? – כאן ישנם מספר תנאים מקדימים.

ברמה הכלל אנושית, אין לאנשים צורך בלימוד שיטת הקבלה. אבל לפעמים מתעוררת אצלי השאלה: "מה המשמעות?" ואני פונה לקבלה. ואז עולה השאלה: בשביל מה אני לומד? כדי שיהיה לי טוב או כדי לעבור ל"לשמה"?

בהתחלה האדם רוצה לדעת מהי משמעות החיים. הוא עדיין לא מתמצא בכוונות. בעל הסולם כתב שרק הכוונה "לשמה", כלומר, על מנת להשפיע, היא התנאי שמאפשר ללמד אותו את שיטת הקבלה. במקרה כזה, אין ספק שהוא ילמד נכון. אבל הרי אף אחד לא מתחיל מדרגה כזאת, אלא צריך להגיע אליה!

ולכן האדם צריך להיכנס לקבוצה, שבה יש לו מורה וספרים. אם כל הגורמים הללו מתאספים יחד בצורה נכונה, אז, על אף שהאדם עדיין לא ראוי, אפשר לתת לו להתקשר לשיטת הקבלה, מפני שבמקרה כזה היא תביא אותו לכוונה "לשמה".

אם כן, חייבות להיות מסגרות ברורות: חברים, מורה ולימוד. ואז האדם לא יתבלבל ולא יסטה מהדרך. ואחרת, "סם החיים" יהפוך עבורו ל"סם המוות".

ובכל הנוגע לשאר האנושות, היא אינה מרגישה צורך בכך. אברהם אבינו, בזמנו, נתן לבני הפילגשים "מתנות" – תורות המזרח, שהתאימו לרמת ההתפתחות שלהם – ושלח אותם למזרח לעסוק במה שהיום אנחנו קוראים לו "ניו אייג'".

מכאן עלינו להבין את המשך ההתפתחות. כתוצאה מהשבירה התורה הופצה בקרב כל העמים ונשארה בעם ישראל. אך מהצד השני, איזו מין תורה זאת? איך אפשר בזמן הגלות, בכוונה האגואיסטית, ללמוד את שיטת הקבלה?

בסופו של דבר, מהרגע שבו יצאנו לגלות, אין לנו את התורה האמיתית, אלא את ה"דמה" שלה. אנחנו ממשיכים לקרוא לספרי הקבלה "ספרים קדושים", אבל בתורה הזאת אין אור. על כך כתב רבי חיים ויטאל, ועל כך כתב גם בעל הסולם.

אך אם האדם זקוק לתורה כדי לעבור לכוונה "לשמה", אז הוא נמשך לחכמת הקבלה, שבה באמת נמצא המאור המחזיר למוטב. לכן החכמה הזאת הייתה אסורה לשימוש במשך כל הגלות – כדי לא להביא לאדם את האור, שיהפוך עבורו לסם המוות.

רק מעכשיו והלאה, כשהגענו לשבירה הכללית ולשכבה האחרונה של הרצון האגואיסטי, אנחנו יכולים לגלות את חכמת הקבלה וללמוד אותה בעצמנו. בעל הסולם כתב על כך במאמרים "עת לעשות", "שופרו של משיח" ואחרים. מדובר כאן על אותו החלק של התורה שמעביר את המאור המחזיר למוטב. והדור שלנו כבר נמצא במצב של "ימות המשיח", שבהם צריך להשתמש בשיטה הזאת.

מתוך מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם עומד לפני הר סיני
לאן תמתג את הטריגר הראשי שלך?
הגיע הזמן לממש את שיטת הקבלה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TYDPh

One comment

  1. שוב תודה רב יקר, על כל התובנות שאתה ממלא אותנו

    חן חן.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest