קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כשהאדם מקבל מכה מהבורא, הוא יכול להבין בשכל שזה לטובתו. אך אנחנו חיים את רגשותינו ועלינו לעבור מההבנה השכלית אל ההרגשה האמיתית, שזה באמת לטובתנו. כיצד מתרחש המעבר הזה?
תשובתי: אתה מגלה שהבורא אינו שולח לך מכות, וזו בכלל לא מכה, אלא הבורא פשוט מעורר אותך, מפני שהוא אוהב אותך ורוצה להביא אותך למצב הטוב ביותר.
אתה מגלה שהבורא עשה את זה בכוונה, כדי להעלות אותך קצת מעל האגו שאתה נמצא בו, ואין לו ברירה אחרת.
נניח שאתה שוכב ללא הכרה וצריכים להחיות אותך, להחזיר אותך להכרה. ודאי שכשאתה מתאושש וחוזר לחיים, אתה מרגיש רע וסובל מהפצעים. הרי איבדת את ההכרה במצב אנוש.
עכשיו מתחילים להחזיר אותך לחיים. הרופאים שמחים: "החולה חזר להכרה!" אך בעצם, ממה יש כאן לשמוח?… עכשיו הוא צועק, סובל, מתייסר… אולי היה לו טוב יותר להישאר בחוסר הכרה? – לא!
עכשיו אתה מבין היכן כואב ומדוע כואב. עכשיו אתה צריך רק ליצור בתוכך את היחס הנכון לייסורים האלו: "כואב לי היכן שאין לי קשר נכון עם הבורא. הוא מעורר אותי, רוצה שנאהב זה את זה במדרגה הראשונה של ההתקרבות – המדרגה הרוחנית הראשונה שלי.
מהמדרגה הזו הוא מקרין עליי את היחס שלו, מאיר לי באורו. ואני מרגיש את המדרגה הרוחנית הראשונה הזאת, בכל מיני הביטויים שלה, כמצב רע, מפני שהאגו שלי אינו יכול לסבול את המצב הזה של השפעה, אהבת הזולת, קשר עם מה שמחוץ לי. אני מרגיש רע, כאב, חושך. אני לא רוצה את זה!"
נכון! אני מכיר בכך שאינני רוצה את זה, שרע לי. מי נותן לי את המצב הזה? – הבורא. מדוע? – הוא מראה לי, שאם עכשיו אשתדל להתעלות מעל ההרגשה שלי, אחליף את היחס שלי ליחס הרצוי על הבורא, ליחס שהוא מציג לי, אז נבוא במגע זה עם זה. זה מה שצריך לקרות!
ואתה כביכול מסרב: "לא, רע לי! קח את זה ממני! אני לא צריך לא את הייסורים ולא את שכרם! אני לא רוצה כלום!" לא רוצה? – לא צריך, מה לעשות…
מה נשאר לבורא לעשות? – בכל מקרה יש לו תוכניות בקשר אליך. הוא מבין שאתה טיפשון, ולכן הוא הולך "מסביב": הוא נותן לך כל מיני ייסורים ובעיות בחיים, ללא כל קשר אליו, כשאינך מבין ואינך מרגיש שהוא זה שמעורר אותך.
הוא צובט ודוקר אותך מכל הכיוונים, מארגן לך צרות ובעיות. כך הוא מתיש אותך ולאחר מכן נותן לך התעוררות, כדי שתיזכר בו: "אה… יש בורא… אולי יש הצדקה לכל הצרות שלי… יכול להיות שזה לטובתי…" אתה כבר מתייחס אחרת. הייסורים מרככים את הגוף ואתה מוכן לסבול יותר.
ואז הוא שוב נותן לך את אותם התנאים של המדרגה הראשונה של החיבור איתו. ואתה כבר מתייחס אליה אחרת. נכון שזה לא כל כך נוח ולא כל כך טוב. זה לא נעים, אבל אפשר לסבול את זה. אתה כבר מתחיל להבין שהמגע עם הבורא הוא למעלה מההרגשה הנעימה בתוך האגו שלך, שאתה צריך להתעלות למעלה מההרגשות הבהמיות הנעימות שלך.
כבר יש לך את מידת הסבלנות, את המוכנות לסבול. ואז אתה מתחיל לעבוד בעזרת הקבוצה. כבר אינך צועק: "לא!" על הסף. אתה יודע שיש לך קבוצה, סביבה, אתה רואה שהבורא בכל זאת לא עזב אותך, שיש לך איזושהי ברית איתו.
אתה מתחיל להשתמש בכל הסביבה שהוא ארגן לך בחיים כאמצעי להתעלות למעלה מההרגשה שלך ולהתחיל לקבוע את היחסים בעזרת השכל, על בסיס הבירור "אמת ושקר" במקום "מר ומתוק". זהו כבר בירור בדרגת האדם במקום הבירור הבהמי: "כיצד אני צריך לבנות עכשיו את היחס שלי למדרגה הרוחנית, כדי להתעלות מעל ההרגשה הרעה ולא לתפוס אותה כרעה? הרי אין מה לעשות, אני זקוק לה כדי להיות בקשר עם הבורא".
מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 01.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
התעוררות האהבה
תקשיב לקולו
הסיבולת הרוחנית
