דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אל "תטמינו באדמה" את המאמצים…

אל "תטמינו באדמה" את המאמצים…

ספר הזוהר, פרשת "בא", אות קצ"ו: "המצרים באים ורואים העצמות, שהכלבים סוחבים ממקום למקום ושוברים אותם, היו טומנים אותם בארץ, כדי שהכלבים לא ימצאו אותם. וזהו ביטול עכו"ם הגדול ביותר, מצידם. שהטמינו עצמות אלוהיהם בעפר".

שאלה: מה נרמז במילים: "המצרים היו טומנים את עצמות אלוהיהם בעפר"?

תשובתי: האדם רוצה "לקבור" את כל המאמצים שלו, שנראים בעיניו כלא מוצלחים, לשכוח מהם. אך דווקא להיפך, אנחנו צריכים להתנגד לכישלון הזה ולהגיד: "הרע השתלט עליי, לא התגברתי עליו ונחלתי כישלון. נכון! ועכשיו, על בסיס הרע הזה, אני שוב עושה טוב".

אם אינני "טומן", אינני שוכח שום דבר מהמאמצים שלי, אז אני זוכה לתמיכת הקבוצה והבורא כדי להמשיך. אחרת אני שוב חוזר לאפס. ובמקרה כזה, אני מעדיף להישאר בקבוצה רק מחוסר ברירה, כי אינני רואה בעולם שלנו שום דבר טוב.

כלומר, השאלה היא: מה מניע אותי? באיזו דרגה האדם עורך את החישוב? – כל הזמן בדרגת העולם הזה. ולכן הוא אינו מתקדם.

את החישוב צריך לנהל בקביעות על בסיס האגו שכל הזמן גדל. ולהגיד: "אף על פי שנחלתי כישלון ואף על פי שאני רואה את כל אדי הריקבון המרעילים והמזהמים של האגו שלי, את כל הרע שלי, אני ממשיך ללכת קדימה".

אבל איך אני יכול להמשיך? – אני זקוק לקבוצה, לתמיכה שלה, לבורא, כדי שהוא ייתן לי כוחות.

כך האדם מתקדם בכל פעם. אחרת הוא כל הזמן נשאר במקום, כאילו הוא רק עכשיו ירד למצרים. אנחנו צריכים להשתוקק להרגיש את כל המצבים הפנימיים האלה, את כל התכונות והרצונות.

אני יודע מניסיוני: לא ניתן לצאת ממצרים אם לא נבחין בהם, לא נשרה בתוכם. אנחנו חייבים לחוות אותם על עצמנו. לא צריך להיות חכם בשביל זה, צריך רק להשתוקק לחיבור עם האחרים, להשפעה הדדית, לתמיכה, לערבות, לכל אותם הסימנים של האיחוד. בתגובה למאמצים האלה נרכוש את האבחנה הפנימית הנכונה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
400 שנה תחת הר של שנאה
המרד של עבדי האגואיזם
האהבה אינה יכולה להפוך להרגל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest