דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אל תחפור בור עבור אדם אחר

אל תחפור בור עבור אדם אחר

בשלב מסוים של ההתפתחות, האנושות סוף-סוף מקבלת אפשרות להבין את הטבע הרע, האגואיסטי, השפל שלה. אם נבחן אותו מקרוב, אז נראה שאין בנו שום דבר טוב. אפילו המעשים הכי נעלים ונדיבים, אנחנו מבצעים במטרה יחידה, שהיא – ניצול הזולת.

זה גם קורה ביחס לילדינו האהובים, אנחנו עושים את הכול רק לטובתנו ולהנאתנו. אדם הוא אגואיסט כל כך גדול שפועל אך ורק בכיוון אחד: למען עצמו. הוא לא מסוגל לעשות שום פעולה אחרת. נשאלת השאלה, מדוע הטבע ברא אותנו כאלה?

קודם כל, עלינו להיות מודעים למקום שלנו במנגנון העצום של הבריאה. אנחנו נמצאים בו כמו ילדים קטנים שאינם מבינים מה הם עושים על כדור הארץ הזה, שהוא מאוד זעיר ביחס למימדים של היקום האין סופי. כדור הארץ הזה הוא כמו חדר הילדים שלנו שבו אנחנו שוברים הכול כמו ילדים שובבים שההורים השאירו אותם ללא השגחה.

ופתאום אנחנו נזכרים, שחוץ מהחדר הזה יש עוד בית גדול וכנראה שההורים הם אלה שבראו אותנו. הטבע הוא לא סביבה עיוורת ופראית, כי לא יכול להיות שהעולם הזה הופיע בעצמו ובמקרה. כנראה שקיימים בו חוקים שאנחנו חייבים ללמוד אותם ולהרגיש, איכשהו להשתנות.

הגיע הזמן להפסיק להשתולל כמו ילדים קטנים ולהילחם בינינו ללא הפסקה. בואו נעצור לפחות לרגע אחד ונפסיק להסתכסך כמו דיירים שגרים באותה דירה, אלא נסתכל במבט רחב יותר, נביט מסביב ונראה מה קורה. אולי נצליח למצוא יותר משמעות בחיינו מאשר עכשיו?

הרי אנחנו סובלים מהמריבות בינינו ולא רואים שום דבר טוב בחיים האלה. השאלה הזאת מעסיקה את האנושות יותר ויותר ומחייבת לחשוב, שאולי הגיע הזמן לעזוב את הגאווה והשנאה שאינן מועילות לאף אחד?

זוהי תכונה שאופיינית לזמננו. אם לפני זה מישהו חשב שיוכל להשיג הכול באמצעות כוח ולהשתלט על העולם כולו כמו ג'ינגיס חאן, יוליוס קיסר, אלכסנדר מוקדון, פרעה, נבוכדנצאר, אבל בזמננו אין כבר שום דיקטטורים (רודנים) גדולים, כמו היטלר וסטאלין.

האדם של היום רואה, שאין שום דבר נצחי בעולם והכול נגמר מהר מאוד. לכן, אין טעם סתם לבזבז את החיים שניתנים לנו רק פעם אחת. האדם מגיע בתת-מודע למסקנות כאלה ונכנס לייאוש.

ועם זאת, עמוק בתחתית הייאוש הזה ישנה פנינה נפלאה שניתן להוציאה משם, והיא נקראת חודש אלול. זהו הזמן כאשר אנחנו סוף-סוף מתחילים להבין, שכל מה שמתרחש הוא על מנת ללמד אותנו משהו. לאחר גילוי כזה אנחנו כבר מתחילים בהתפתחות החדשה ולא נשארים בתוך העימותים ההדדיים ששואבים מדינות שלמות. אלא אנחנו עולים לרמה אחרת של קיום, לדרגה יותר נעלה.

חודש אלול מיועד למחשבה מחודשת, מכריעה, על החיים שלנו. אנחנו חייבים להרגיש את המצב הנוכחי שלנו כבלתי נסבל ולהבין שלא יכול דבר אחר עם הטבע האגואיסטי שלנו. עלינו לראות את עצמנו ברקע של הטבע העצום והמקיף הזה שהוא טהור ונעלה, מושלם לגמרי ואין סופי, ואז נזדעזע מהמצב שלנו.

איך זה יתכן שהאדם, עם ההרגשה והשכל המפותחים שלו שמעמידים אותו מעל כל הבריאה, נמצא במצב כל כך נמוך, שפל ונבזי מכולם, מזיק לעצמו ולכל שאר הטבע? אף יצור אחר לא מזיק עד כדי כך!

כל השאר פועלים לא לפי השכל שלהם, אלא מצייתים לאינסטינקטים שכל פעם מכוונים למצבים הטובים ביותר האפשריים. לכן חיה אינה טועה. חתלתול הכי קטן לא ייפול מגובה, מפני שהוא מגן על עצמו באופן אינסטינקטיבי, ואילו ילד קטן יכול ליפול כיוון שהוא אינו מרגיש סכנה.

יוצא מכך, שיחד עם ההרגשה והשכל המפותחים אנחנו גם קיבלנו חופש בחירה ואפשרות לנצל את הפוטנציאל הגבוה שלנו להתפתח בצורה נכונה או לא נכונה. זאת כל הבעיה.

לטבע הדומם, צומח וחי אין חופש בחירה שמאפשר להשתמש ברגשות ובשכל בצורות שונות. בהם הכול פשוט מכוון לתועלת עצמית מרבית, כאן ועכשיו. אצל האדם אין דבר כזה.

ולכן האדם, להבדיל מחתול או כלב, יכול להזיק לעצמו. בעצם, זה מה שקורה. אנחנו בעלי שכל גדול יותר משאר היצורים, ויחד עם זאת, אנחנו משתמשים בו לרעתנו ואפילו לא יכולים להבין זאת. אנחנו כביכול רוצים לנצל את השכל הזה לטובתנו ולרעתו של הזולת. אך בסופו של דבר יוצא, שאנחנו חופרים לעצמנו בור.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 435, 14.09.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/U5ZUU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest