קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור של הרב"ש: במקום שבו אין מספיק חשיבות לרוחניות, הקליפות מסוגלות להיאחז. למשל, אם אדם התכוון לקום בבוקר לשיעור, אך באות אליו מחשבות, חישובים: "בשביל מה לי לקום? מה כבר אני אלמד? מה יהיה לי מזה?".
ברגע שמופיע חוסר החשיבות של הרוחניות, מייד מגיעות המחשבות האלה וקושרות את האדם בחבלים עבים למיטה, כך שלא יוכל לקום… ולכן אנחנו זקוקים לכוח המעכב, שלא ייתן לנו ליפול.
זה מה שחסר לכל הקבוצות, ובכלל לכל אדם בדרך הזאת: הכוח המעכב. אחרת אנחנו נופלים בזה אחר זה. כמו שנאמר: "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה". זה אומר ש-999 נופלים…
יכול להיות שהם לא לגמרי נופלים בצורה פיזית, אבל הם נחלשים פנימית ומוכנים להמשיך "לסחוב" בצורה כזאת, מבלי להשיג את מטרת הבריאה, מטרת החיים. הם לא מתנגדים לכך שצריך למצוא תשובה על השאלה "מה הטעם בחיי", אבל הם "הזדקנו" ולא מרגישים בתוכם כוח לכך. וכל זה מפני שהם לא בנו לעצמם תומכים, "מעקה" שיתמוך בהם, יעזור להם לעלות ולא ייתן להם ליפול. זה מאוד חשוב.
זה כמו שאנחנו כורתים ברית של עזרה הדדית, של ההתחייבויות שלנו ביחסים בין החברים ובין הקבוצות. לכן כל כך חשוב לדעת מה קורה בכל קבוצה ולעזור זה לזה.
כמו שכתוב, "אין נביא בעירו", וחברים מקבוצות אחרות לפעמים יכולים לעזור לאדם ולהשפיע עליו יותר מאלה שנמצאים לידו. כי הוא יכול לחשוד בחברים הקרובים שיש להם איזושהי תועלת אישית, ולהאשים אותם שהם נגועים בכוונות למען עצמם. וכלפי הקבוצות האחרות הוא לא מרגיש כך. הוא רואה שאנשים ממקומות שונים מתחילים לדבר עליו, ומראים לו כמה הוא חשוב בעיניהם, ומהצד השני הוא מבין שהוא חייב לתקן משהו בתוכו. כמו שנאמר : "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".
זה מאוד חשוב. כי בדרך כלל, לאחר כל עלייה בדרך שלנו, כמה אנשים נופלים, מפני שלאחר העלייה תמיד מגיעה הכבדת הלב. צריכים לשמור!
ידיעות קודמות בנושא:
ים סוף כבר נמצא לרגלינו
ברית חברים
גרם אפסי של רצון
