אל הרוחניות, על ידי עזרה מלמעלה

בפרשת "שלח" מדובר על איך משה שלח את המרגלים לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, עם פירות מופלאים ובלתי רגילים. ופתאום הם ראו שגרים בה ענקים, שלא מכניסים אותם לשם ולא נותנים להתקרב לפירות הללו.

כלומר, כדי לכבוש את הארץ הזאת, לגלות את גדלותו של העולם הרוחני, צריך להילחם עם רצונות אגואיסטיים גדולים מאוד, כך שלאט לאט מתגברים עליהם. אבל אין בכוחו של אדם לגבור אפילו על הרצון האגואיסטי הקטן ביותר, להשתלט עליו, להתגבר עליו. לשם כך דרושה עזרה עליונה.

השאלה היא: כיצד לבקש אותה? כי לאדם אין ביטחון בשום דבר. הוא חושב: "אני לא יכול להימשך לזה. בכל מקרה זה בלתי אפשרי!…". יוצא, שהפירות הם נפלאים, הארץ ממש גן עדן, אבל בכל צעד ושעל עומדים ענקים, שתחת רגליהם מתרוצצים אנשים כמו נמלים, ידרסו אותך ולא ישימו לב.

נאמר, שהמרגלים לקחו אשכול ענבים, ורק שמונה ביחד יכלו לשאת אותו וגם זה בקושי רב, עד כדי כך הוא נראה להם כבד. וזה באמת כך, מפני שהאדם שוקל את עצמו, מבין שלא יכול להתגבר על המכשולים האלה, והוא באמת זקוק לעזרה מלמעלה.

לכן העם מתחיל לרטון: "למה א-לוהים הכניס אותנו לארץ הזאת?". במחנה ישראל עומדת לפרוץ מהומה: "נמנה מנהיג ונחזור למצרים". וזה לאחר שהם עברו כל כך הרבה, והשיגו כל כך הרבה, הם נוכחו לדעת שיש להם עסק עם הכוח העליון והוא מוביל אותם בחיים, והמטרה סומנה והכול מתוכנן. אבל אם הם יסרבו בעקשנות, אז הם ימותו במדבר הזה! ובאמת, לארץ ישראל הגיע דור חדש לגמרי.

למה כולם נפטרו במדבר? מפני שלא היה להם מספיק כוח להתקדם קדימה, באופן כזה הם נידונו למוות. בתורה נאמר שכל שנה בט' באב הם היו חופרים לעצמם קברים והיו נשכבים בתוכם. מי שמת, מת, ומי שלא, היה קם מהקבר והמשיך בדרך. כך חוּשל דור חדש שגדל במדבר, שלא פחד משום דבר והגיע עד לגבולות של הארץ המובטחת.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 15.4.2015