אל הפסגה ומעבר

Laitman_2011-12-06_8039_w.jpg

שאלה: מה אם העבודה בקבוצה והלימוד גורמים לי תענוג אגואיסטי? כיצד עלי להתייחס לזה?

תשובה: האדם לא מסוגל לזוז מהמקום בלי תענוג. אנחנו לא מושכים אף אחד למנזר, לא קוראים לאף אחד לחיות כמו דיוגנס בחבית, לישון על הארץ, ולהגביל את תזונתו בלחם ומים. מדובר על שינויים פנימיים, שאנחנו יכולים לבצע בתוך הטבע שלנו רק בעזרת הכוח החיצון –האור ששומר על החיים של כל הבריאה. על ידי סבל משותף, אם מתארגנים נכון, אנחנו יחד יכולים להשפיע על הכוח הזה, כדי שהוא יחליף בנו את היצרים.

והיום בדיוק מתקרב הרגע בהתפתחות האנושות, שבו אנחנו בעצמנו נעשה זאת, נעצב מראש את הבקשה, התפילה, הכוונה – אחרת האור ייאלץ לעשות זאת ללא בקשתנו. כאן יש לנו בחירה. כאשר נממש אותה, אנחנו נתקדם בראש גל השינויים, נרצה אותם ונבקש מהבורא שייתן לנו כוח להשפיע. אם אנחנו לא נממש את הבחירה שלנו, יגיעו הצרות וייקחו אותה, ישלחו לנו רצף של ייסורים. ואז שוב תהיה תקופה שנצטרך להבין שעדיף לנו להתקדם לקראת ההשפעה מאשר להישאר בקבלה. הרי כאן אנחנו מקבלים מכות, ושם לא.

כך אנחנו מתחילים את הדרך הזאת ממדרגה מאוד פרימיטיבית, מדרגה "זולה", מהחשבון להרוויח. הרי האדם חי בהרגשות אגואיסטיות. אבל בהמשך, כאשר לאגו מתווסף הכוח השני, ביניהם מתחיל לנצנץ משהו חדש.

הבעיה שלנו, שאיננו מבינים את הטבע של הכלי הרוחני, איננו רואים עד כמה הוא נוצץ ומיוחד. במילים יוצא כך שאנחנו עוברים פשוט משליטה אחת לאחרת. "שם היה לי רע, ואני בחרתי במשהו טוב יותר" – האם זאת בחירה? ומה מיוחד בזה שקודם אני קיללתי את הבורא, ועכשיו כאשר טוב לי אני מהלל אותו?

אנחנו לא מרגישים את נקודת החופש שמסתתרת באמצע ה"תפארת", ששם אנחנו יכולים לפעול בתוך הדעת. הרי ה"אדם" הוא ספירת דעת. אנחנו בונים אותו מתוך שתי השליטות, ואז מתחילים להבין שהבורא נתן לנו מתנה נעלה, "על טבעית", שאינה שייכת לטבע של הרצון לקבל, ולא לטבע של הרצון להשפיע.

הרי ההשפעה, גם היא שליטה שמחייבת אותנו להיכנע. אך הדעת שאנחנו מעצבים בין שתי השליטות מבטלת את הכול. היא מבטלת את תחילת הבריאה שנמצאת בתוך הרצון להשפיע, ואת הצורך לעבור דרך הרצון לקבל על מנת להעדיף שוב את ההשפעה, ואחר כך להשתמש בשני הכוחות הללו…

ה"דעת" מעלה את האדם ל"כתר", וכך אנחנו כאילו מזנקים מעל נקודת הבריאה. זה נכון שאנחנו פועלים במסגרת הערכים שנקבעו במקור על ידי האור. אך בתוך נקודת הדעת אנחנו מתעלים גם מעליהם. לכן, אדם שמתקדם לקראת המטרה, מגלה שהבורא יצר עבורו הזדמנות מיוחדת להתעלות מעל הבריאה שלו, להתעלות מעל הערכים, התנאים והחוקים שפועלים בין שני הרצונות, בין הקבלה וההשפעה, בין הטוב והרע שאינם משאירים לו בחירה. אנחנו מתעלים מעל כל זה, עד לנקודה כלשהי שקודמת להחלטת הבורא אודות הבריאה.

מתוך שיעור על פי המאמר של רב"ש, 15.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר נגמר הדלק
כלי דעת
סוד השכל הקולקטיבי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SNEZl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest