דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אל האיחוד, דרך המדבר

אל האיחוד, דרך המדבר

שאלה: כיצד האדם יכול להעריך את זה שהתחיל לעבוד על החיבור עם החברים? כיצד ניתן למדוד את זה?

תשובתי: את העבודה על החיבור ניתן להעריך לפי האכזבה. האדם מרגיש בכל פעם שהוא כמו מסתובב במעגל ואפילו יורד יותר למטה.

אני התגברתי על הדחייה שלי מהאחרים, רציתי להתחבר איתם, התחלתי לתכנן כיצד עליי לעשות זאת, כיצד להתקרב אליהם, להשתתף איתם. לאחר מכן הבנתי, שהאיחוד שלנו צריך להיות פנימי ולא חיצוני, אני צריך להתחבר איתם בלב ונפש, ולא סתם להחזיק אותם בידיים או לחבק את הכתפיים שלהם.

השקעתי כל כך הרבה מאמצים, ושכחתי מהחיבור שלנו. ושוב השתדלתי, ושוב שכחתי. כשאני חושב על המטרה הרוחנית שאותה עליי להשיג, אינני חושב על החברים שלי. קודם כל עולים בי דימויים אחרים אודות הרוחניות. כמו למשל: גילויים, אורות, מילויים. אני חושב שהרוחניות תמלא את כל רצונותיי, כמו בגשמיות, כאילו זה מילוי רגיל של תענוג בתוך הרצון. כלומר, אני מתכוון להשיג את הרוחניות באופן אגואיסטי. ובכך אני קובע שאני עדיין נמצא בגלות.

אני כל הזמן משתוקק לרוחניות, לאיחוד, כל פעם מכוון את עצמי בצורה נכונה, לחיבור עם החברים, לחיזוק הקבוצה, ההפצה, לאחדות ולערבות. אני מבין שאני תלוי בהם ושהם תלויים בי, ובכל פעם אני משקיע מאמצים כדי להישאר במחשבות הללו, שהרוחניות היא הקשר ההדדי שלנו, מעל לרצון של כל אחד.

ולאחר כל המאמצים שלי והמחשבות הנכונות, כביכול מהממים אותי על ידי מכה בראש ואני שוב חוזר למחשבות הקודמות על הגשמיות: "איפה התועלת שלי?! היכן הרוחניות?! אז מה קיבלתי? שום דבר לא התגלה בי…".

זה נקרא שפרעה מוצץ ושואב לתוכו את כל המאמצים שלי. וכך בכל פעם. אני מנסה להתעלות מעל לאגו שלי, להתחבר עם כולם, עד כמה שאני מסוגל, מארגן את הקבוצה כדי ליצור לעצמי סביבה נכונה שמסוגלת לתמוך בי, ופתאום שוב חושב: "איפה הרווח שלי? מה הרווחתי? מה מצאתי? מה השגתי? איפה המילוי שלי?". כלומר, אני מחכה למילוי של הרצונות האגואיסטיים שלי, ולא לגילוי ההשפעה בינינו.

וכך, פעם אחר פעם, פרעה בולע את כל המאמצים שלי, עד שבסופו של דבר הוא מקיא את כולם מתוכו. כמו שנאמר: "חיל בלע ויקיאנו" (איוב כ', ט"ו). כשהמאמצים שלי נושאים פרי במידה שלמה, אני מקבל בחזרה את כל מה שפרעה צבר בתוכו, אבל לא בבת אחת אלא בהדרגה. קודם כל אני מתרומם מעל לכל הרצונות האלה, כלומר "בורח ממצרים", ואחר כך אני מגלה אותם בהדרגה בצורה של "עגל הזהב", "מרגלים", וכל שאר הרצונות האגואיסטיים, אבל זה כבר בדרגת ה"מִדְבָּר".

כשאני עובד בתכונת "חפץ חסד" (כשאינני רוצה כלום לעצמי), ב"להשפיע על מנת להשפיע", אז מתגלים אותם הרצונות עם המילויים של פרעה, ודווקא הם עוזרים לי לגלות את הרע. הרי ב"מדבר" אין לי שום דבר, ל"חפץ חסד" אין רצון. אך במידה שאני מוציא את הרצון האגואיסטי הזה מפרעה, אני יכול לתקן אותו, אני הופך אותו לתכונת "להשפיע על מנת להשפיע" יותר ויותר גדולה, וכך עד שאני מסיים את כל המדרגה הזאת. ובצורה כזו מסיים את "40 שנות הנדודים שלי במדבר". כך אני מתקדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רק תגיד, מה אתה רוצה?!
המרד של עבדי האגואיזם
400 שנה תחת הר של שנאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3cFpp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest