דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אי של השפעה בתוך האנושות

אי של השפעה בתוך האנושות

הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "אהבת חברים": "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב). "ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים".

עלינו להגיע לדרגת הכוח העליון, הכוח היחיד שקיים במציאות כולה. הוא יצר אותנו על מנת שנהיה דומים לו. אנחנו מבצעים את העבודה, משתדלים – ורק כך מגיעים לצורך, לרצון, למילוי, שמתאימים במדויק לכוח העליון. כשאנחנו נמצאים תחת השפעתו הגלויה, איננו יכולים להיות חופשיים. במקרה הזה, הוא שולט עלינו. כל מצב אחר גם מציב את התנאים שלו. אז כיצד אפשר ליצור עבורנו הזדמנות לבחור בעצמנו להשתוות לכוח העליון ולהיות כמוהו?

לשם כך הבורא, כלומר כוח ההשפעה והאהבה, הסתיר את עצמו מאיתנו, ונתן לנו את שליטת הרצון האגואיסטי, שהפוך לו. אך איננו רואים את ההופכיות הזאת, מפני שאנחנו מכירים רק צד אחד של המטבע, ואין לנו למה להשוות אותו.

הבורא ברא אנושות – המון אנשים, שביניהם יש קשר מקולקל. בכך הוא חיזק את האגו שלנו, עד שנגלה אותו כרע, ואת עולמנו כמצרים תחת שליטת פרעה. ואז נרצה לברוח ממצבנו, ולשם כך הבורא נתן לנו מציאות שונה: קבוצה. בתוך הקבוצה אנחנו יכולים לקבוע חוקים שונים, הפוכים מהאגואיזם של העולם שבחוץ. אנחנו נמצאים בתוך האנושות, ובו בזמן קובעים בינינו חוקים שמתאימים לעולם הרוחני. כך אנחנו רוצים להתקיים, במסגרת רוחנית. מצד אחד, המסגרת הזאת הפוכה מהאנושות, ולכן קשה לנו להסביר לאחרים בצורה שיבינו אותנו. אנחנו נתקלים בהתנגדות חזקה מצד האנושות. ומהצד השני, אנחנו משתדלים להבין את הקשר שלנו עם הרוחניות, עם הבורא.

ולכן, האנשים ש"תועים בשדה", שאינם יודעים היכן הם נמצאים, מקבלים דחף, ומתאספים יחד. זהו חוק הטבע: ישנו כוח שמפגיש אותם זה עם זה, בדומה למגנט, שמושך רק חלקי ברזל, שמגיבים אליו, בעוד חלקים אחרים מפלסטיק, זכוכית ועץ אינם מגיבים ונשארים במקום. כך מתאספים גם החלקים שמגיבים לאור העליון.

האור משפיע על האנושות מבפנים, צובר כוח עצום ומיקוד. בהתאם לכך, יותר ויותר אנשים מתחברים למבנה שנקרא "קבוצה", ומתחילים להבין שעליהם לקבוע ביניהם גם כאלה חוקים, כמו בעולם הרוחני.

ליחסים כאלה המקובלים קוראים "אהבת חברים". זהו סתם שם, שמאחוריו מסתתרת לא רק אהבה, אלא בירור גדול וקשה. אנחנו מגלים בינינו את ה"רע", הקשר הרע, שנובע מהטבע שלנו. ומעליו עלינו לקבוע קשר רוחני, שנקרא "טוב".

ואז אנחנו רואים באיזו מידה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים להימצא בטוב מעל הרע. בסופו של דבר אנחנו מבינים שאין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע. גם על זה וגם על זה עלינו לשמור, בלי לטשטש את הרע, מפני שדווקא מעליו אנחנו מגלים את הטוב. נאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". ואם אין פשעים, אין אהבה. היא יכולה להתקיים רק על ידי הכיסוי שלהם.

כך אנחנו מגלים את המושג "אהבת חברים".

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הכול טמון בחיבור
החברים הם העם שלי
"את אחיי אנוכי מבקש…"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YLCNu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest