אי ודאות קוונטית של נשמה לא מתוקנת

מתוך מאמרו של בעל הסולם "שישים ריבוא נשמות": וזה עניין ג' זמנים לאדם (ג' שלבים בגדילתו הרוחנית של האדם):

א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שׂרֵי וַאסַר (התיר ואסר).

ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד משישים ריבוא, ונשלם בסוד הקביעות.

ג. ואח"כ מתקרב לשלמות, סוד נשמה כללית, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש לה' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.

יש כאן מצב שקשה להסבירו, זה דומה לעיקרון של אי ודאות בפיזיקה קוונטית. העניין הוא, שאין הרבה "נבראים", אלא יש נברא אחד ויחיד. כל אחד המרגיש את עצמו נברא, זהו הנברא, וכל השאר ביחס אליו, אינם נבראים עצמאיים אלא חלקים של הנשמה שלו.

לכן, למרות שנדמה לנו שכאילו קיימים מיליארדים של נבראים, אך ברוחניות האדם מצרף את כל החלקים האלה אליו וביחס לבחירה החופשית שלו, הם כולם נמצאים בגמר התיקון. והוא החלק היחיד שניתן לכנות כקיים. אך דווקא בצורה הנפרדת הזו הוא נחשב כלא קיים וחייב לצרף את עצמו לרוחניות, לנשמה הכללית! וכל השאר הם כאילו חלקים "זרים" עבורו, והוא צריך לתפוס אותם כנמצאים כבר בעולם הרוחני. כשהוא מבין ש"כל הפוסל במומו פוסל", והם נמצאים בגמר התיקון הסופי, ורק הוא לבדו – לא.

אז למי ניתן לקרוא נברא, היחיד שקיים מכולם? דווקא את ההוא שעדיין "לא נברא" וזקוק לתיקון. כשאנחנו נרכוש ראייה רוחנית, אנחנו נראה את העולם באופן כזה. בעל הסולם מתאר כאן מצבים גבוהים מאוד. כשנאמר שקיימת רק נשמה אחת, זה לא סתם שכולם מתחברים לנשמה כללית אחת, אלא הכוונה שבמציאות בכלל לא קיימות איזה שהן נשמות נפרדות… זוהי האשליה הזמנית שלנו, התוצאה של שלושת הצירים (זמן, תנועה, מקום), שבצורה כזאת נשברת תמונת העולם. אך כשכל הצירים האלו ייעלמו, ואנחנו נפסיק להיות תלויים בצירֵי הקואורדינטות והזמן, כשנתעלה מעליהם, אז נראה מציאות שבה קיים רק נברא אחד.

לשם כך עלינו לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו, שמזמין בנו את האשליה הזאת של קיום המציאות בזמן, תנועה ומקום – למדרגות העולם שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שישים ריבוא נשמות", 26.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה ושנאה של שישים ריבוא נשמות