דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אי אפשר "להירדם" ו"להתעורר" בגמר התיקון

אי אפשר "להירדם" ו"להתעורר" בגמר התיקון

כנס WE! העולמי בניו-ג'רזי, שיעור מס' 3

שאלה: עד כמה שאני מבין, הבורא משחק איתנו במשחק שיש לו מטרה מסוימת. אך לכל משחק יש את הסוף שלו. האם זה אומר שבעוד כ-200 שנה המשחק הזה יסתיים?

תשובתי: אני מקווה שהוא יסתיים קודם. ואני אומר לכם בביטחון מלא שאנחנו יכולים לסיים אותו במהלך שנים ספורות. אין שום מניעות.

שאלה: אם ה"משחק" הזה יסתיים ואנחנו בכל מקרה נגיע למקום שאליו אנחנו צריכים להגיע, ונתקן את נשמתנו – אז מה ההבדל בין קו שמאל לקו ימין? ומה יהיה אם בסופו של דבר נבחר בדרך של קו שמאל?

תשובתי: מטרת הבריאה היא שכל אחד מאיתנו – כל נקודה קטנה מהכלי (הרצון) הכללי – ישיג את השלֵמות, את החיבור עם כל שאר הנקודות של אותו הכלי, בדומה לחיבור שקיים בין תאי הגוף הבריא והשלם.

כדי להגיע למטרה הזאת אנחנו צריכים להבין, להרגיש, להשיג את כל המערכת הכללית הגדולה הזאת. הרי למעשה אנחנו מהווים גוף אחד שבו אנחנו מחוברים זה לזה.

אפילו הגוף האגואיסטי שלנו מתפקד בזכות כך שעובר דרכו שדה כלשהו של מידע. הרי אלה לא מערכת הלימפה, מערכת הדם, מערכת העצבים וכו' בפני עצמן וזהו. זו איזושהי מערכת מידע כללית. לכן אי אפשר שאקח כדור שינה ואירדם או שאקפיא את עצמי ל-200 שנה ואחר כך יעירו אותי ואני אהיה כבר בגמר התיקון. לא יכול להיות דבר כזה!

אני צריך לפתח את השכל ואת הלב שלי, את היכולת שלי להבין, להגיע למודעות, להשיג. הרי איננו יכולים תוך שעה להכניס בילד את כל הידיעות שהוא צריך לרכוש תוך 20 שנות לימוד. וכך גם לא נוכל ללמד את האדם שגדל בג'ונגל את כל מה שהוא היה צריך לקבל בשלבים במהלך כמה עשרות שנים. יש לנו דוגמאות לכך.

במילים אחרות, כל אדם צריך לעבור את דרך ההתפתחות האישית שלו, ולגדל את עצמו בהדרגה. וההבדל הוא רק: האם ידרבנו אותו מאחורה עם ה"מקל" בכל צעד, או שהוא ינוע קדימה מתוך רצונו.

הרי עומדים בפנינו שלבים מסוימים של תיקון וכל אחד מאיתנו חייב לעבור אותם בזה אחר זה. ובכל פעם אני כמו ילד קטן שההורים מכריחים אותו לקרוא עוד מילה ועוד מילה… וכך אני סובל מכך שמכריחים אותי ללמוד, עד שאבין שאני בכל זאת אצטרך לעשות את זה.

ואם אני חכם, אני מבין שאני יכול לבנות בי את הרצון לקריאה. נניח, אם אני מסתכל על חבריי שכבר למדו לקרוא היטב, אני מתחיל להתבייש מחוסר הידיעה שלי ומופיע בי הרצון "להשיג אותם". ואז אני כבר לא צריך שום מקלות, אני מתקדם בעצמי.

זה ההבדל בין קו שמאל לקו ימין. בדרך הייסורים, אתה חוטף מכות מכל הכיוונים, ובדרך ה"מתוקה", אתה נמצא בסביבה הנכונה שמעוררת בך את הרגשת הבושה. אתה מסתכל עליהם ומקנא במה שיש להם ואין לך, וזה מכריח אותך להתקדם.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס ניו-ג'רזי, 01.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על פרשת דרכים
לפרוץ קדימה מטפיחה קלה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XrlXS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest