אינדיבידואליות וקשר הדדי

שאלה: ביולוגים מצאו, שאורגניזמים חיים רבים יכולים לקבל החלטות קולקטיביות.

למשל, באוכלוסיות אחדות של חיידקים, התיאום מושג על ידי הפרשת חומר כימי מסוים. יתכן שזה סימן לחרדה כלשהי, שעליה הם מודיעים זה לזה. להקה של דגים תזהה באופן מהיר ומדויק יותר את הטורף, מאשר דגים בודדים. כמו כן, בני אדם בודדים, אפילו החכמים ביותר עם מנת משכל גבוהה, לא יוכלו לפתור בעיות שאותן פותר קולקטיב. כלומר קיימת תופעה של שׂכל קולקטיבי. יש כאן פרדוקס: מצד אחד, לאורך ההיסטוריה הטבע פיתח בנו אינדיבידואליות, אבל מצד שני, אנחנו רואים שלא החזק שורד, אלא מי שמתאים יותר לשיתוף פעולה. כיצד לפתור את הפרדוקס הזה?

תשובתי: האינדיבידואליות לא צריכה להיות מושוות לאינטגרליות, להדדיות, לשילוב נכון זה עם זה. בכל מערכת קיימים אלמנטים נפרדים. כל אחד מהם חשוב מאוד ומושלם בפני עצמו. אבל שיתוף פעולה הדדי ביניהם צריך להיות מותאם כך שבתחושות, בהשפעה, בשילובים שלהם זה עם זה, הם ירגישו שמנהל אותם דווקא הקשר המשותף שלהם. לכן אחד אינו סותר את השני.

מצד אחד, היינו רוצים להרכיב קולקטיב מגאונים, מאנשים מיוחדים. מצד שני, צריך להיות ביניהם שיתוף פעולה הדדי מוחלט, קשר והתכללות מוחלטים. אחרת מה התועלת מהאנשים הבודדים האלו?

שאלה: כלומר מיון טבעי ואבולוציית שיתוף קיימים כביכול יחד?

תשובתי: האבולוציה תוכננה עבורנו בטבע. אבל יחד עם האבולוציה, ויכול להיות במשהו כנגדה, הטבע דורש מאיתנו איחוד, להפוך להיות מקושרים הדדית יותר ויותר עם כל דור, אך אנחנו לא עושים זאת כבר במשך דורות רבים ולכן סובלים מאוד.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "עידן שלאחר נגיף הקורונה", 30.04.2020