דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / "אין עוד מלבדו" ו" אין אני לי מי לי"

"אין עוד מלבדו" ו" אין אני לי מי לי"

בעל הסולם

קטע מבעל הסולם, אגרת ט"ז, 1925 (עמ' ס"א):

"…קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות."

"…לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז: "אם אין אני לי מי", ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי שירויח מעותיו כמותם."

"אולם בערב, כשבא לביתו ושכרו אתו, ח"ו מלחשוב שבריבוי המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות."

"…וזהו סוד היחוד "הוי' אלקים", שסוד הוי', ה"ס ההשגחה הפרטית, שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו. ואלקים, בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע במערכות שמים וארץ הגשמיים, ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה, נמצא מאמין בשם הוי', כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות."

הסבר:

המקור של מה שנראה לנו כניגודיות, נמצא בייחוד ההנהגה של שתי דרכים: הוי' ואלוקים. הוי' מסמנת השגחה פרטית, זאת אומרת שהכל נעשה בידי בורא ואין צורך במעשה (השתתפות) האדם. ואלהים, בגמטריה הטבע, זאת אומרת כאשר האדם מתנהג בהתאם לחוקי הטבע, שהבורא הטביע בתוך העולם שלנו, ושומר חוקים כמו אנשים אחרים, ויחד עם זה מאמין בהנהגה של הוי', כלומר מאמין בהשגחה פרטית, ומייחד את שתי ההנהגות זו בזו, עושה בזה נחת רוח ליוצרו ואור בכל העולמות.

וזה מקביל לשלושה מצבים:

השפעה – מקום הקדושה

קבלה – מקום של קבלה (הס"א)

רשות – מקום חופשי, לא קדושה ולא קבלה, מקום עליו נלחמים קדושה וס"א.

ואם אדם הנמצא במקום חופשי אינו מייחד את מעשיו לרשות הקדושה, הרצונות שלו נופלים לרשות הס"א. ואם במאמץ החופשי עושה ייחוד, אז מגדיל את רשות הקדושה.

כתוב: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות" – למרות שהרפואה נמצאת בידי ה', ומאמצים אנושיים לא ירפאו, כתוב: "ורופא ירפא", כדי להודיע לאדם על יכולתו לבחור במקום ההתנגשות של השפעה וקבלה.

זאת אומרת נותנים לאדם אפשרות לכבוש את הרצון הזה ולהכניס אותו לרשות הקדושה. וכיצד עושים זאת?

אם אדם הולך לרופא מיומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה, והאדם מבריא, הוא חייב להאמין שגם בלי הרופא הבורא היה מרפא אותו. כי זה כבר מוכתב מראש, ובמקום לשבח את הרופא הוא משבח את הבורא, ובזה הוא מכניס רצון חופשי, מקום הבחירה שלו תחת רשות הקדושה.

האדם אינו מרגיש שהבורא מנהיג אותו כמו רוכב על הסוס. אבל אם הוא מוכן מרצונו לפעולה כזאת של השפעה ואהבה, הבורא לאט לאט פותח לו את ההנהגה שלו, כדי שהאדם יראה אותו ויסכים איתו מרצון. והסכמה הדרגתית כזאת עושה את השתוות הצורה בין האדם לבורא.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/D1wZX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest