קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה ההבדל בין אמונה למעלה מהדעת, שחיונית ללימוד חוכמת הקבלה, לבין האמונה הנהוגה בדת?
תשובתי: אם באדם בוערת הנקודה שבלב, אז דרכה הוא מרגיש, מי יכול להיות המורה שלו. הוא רואה מי באמת בעל השגה, שמבין את המשמעות הפנימית ויודע את מטרת החיים, יודע לאן מתפתח העולם ולאן צריך להגיע – ומי סתם למד בעל פה הרבה ציטוטים.
האדם מתחיל להבדיל, מי נמצא ברוחניות ומי לא. הוא מרגיש זאת מתוך הנקודה שבלב שלו, שמבדילה מאיפה היא יכולה לקבל מילוי. יש מצב, שהאדם, מתבלבל ומסתבך לזמן קצר ומגיע למקום שלא שייך אליו, אבל במהרה הוא מבין זאת ובורח משם. ויש גם אפשרות, שהוא יתחיל בלימוד חוכמת הקבלה אבל כעבור זמן מסוים יתחיל להתרחק ממנה.
בדומה למטען בשדה מגנטי, התופס מקום של איזון ושיווי משקל בין הכוחות – כך גם בני האדם, פעם מתקרבים ופעם מתרחקים. הכול נקבע על ידי שיווי המשקל שבין הכוחות של הנקודה שבלב לבין מקום הלימוד – מרכז הכוח של שדה ההשפעה.
לכן הכול נקבע על ידי חופש הבחירה של האדם, את הכול קובע האדם עצמו. ולכן אני לא מנסה לשכנע אף אחד בשום דבר, לא מפתה אף אחד ולא מוכיח את צדקתי.
במידת התפתחות הנקודה שבלב, עד כמה שמתעוררת באדם ההשתוקקות להשפעה, אפילו שזה עדיין ניסתר ממנו עצמו – רק במידה הזו הוא מוכן להתקרב ולהשקיע את כוחותיו. הוא צריך להחליט בעצמו, לעצותיו של מי לשמוע – למקובלים או לפשוטי העם.
שלבי הסולם – מורה רוחנירשומות קודמות בנושא:
אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ
לך לפי ליבך
האדם מוצא את המורה שלו בעצמו
קראתי את המילים האלה: אם באדם בוערת הנקודה שבלב, אז דרכה הוא מרגיש, מי יכול להיות המורה שלו. ופרצתי בבכי.
היא בוערת. ברגע זה. אתה המורה שלי.
טעיתי בהרבה דברים עד עכשיו. זה כואב.
האמנתי באגו, ברגש, בסבל, במוות.
הייתי מיזאנטרופית ומצאתי קבוצה להשתייך אליה. זאת פעם הראשונה בחיים שאני מזדהה עם קבוצה שלמה של אנשים. זה מוזר כמו מטאטא פורח. אני – וקבוצה.
והשאלה שלי: האם יש דבר כזה בקבלה – להיות טיפש וחכם בו זמנית, להיות חופשי לגמרי, לא מקובע, להיות ילד נצחי, תמיד לשחק, להפוך את העולם ולברוא הוויה חדשה כל יום? בקיצור, כל מה שמסמל קלף "השוטה" בטארוט.
תודה רבה.