דף הבית / כללי / אילו הייתי במקום הבורא…

אילו הייתי במקום הבורא…

thumbs_chiyuch_100_wp.gif

שאלה: אם ליום אחד של חסד היית במקום הבורא, איך היית בורא את הנברא שיגיע לדבקות בדרך מקורית יותר, אולי אפילו בצורה משעשעת?

תשובה: אנו משיגים, שמוחנו ולבנו, האני שלנו – הם תוצאה של רצון הבורא, ומה שאנו תופסים – זה הבריאה שלו.

מה ואיך שלא נחשוב – הכול בא ממנו. אנו – בתוכו.

מסקנה: לעולם לא תוכל להמציא שום דבר חדש משלך, כל המחשבות "שלך" יבואו ממנו. אבל ניתנה לך האפשרות להשיג אותו.

ואתה משיג שהדבר הכי יפה – זה להידמות לו. זה נותן לך, שנמצא בתוכו, מצב של איזון, ודבקות בו. כל מה שבו, מורגש ומושג על ידך, אתה נעשה כמוהו באופן מלא.

אני, לא הייתי ממציא שום דבר אחר!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KOYa5

3 comments

  1. ברכת שלום על התורה/רב"ש/ פרשת ויצא/ מאמר מו

                                      מו

                 ויחלום והנה סולם מוצב ארצה (כח, יב)

    בזוהר (הסולם אותיות נב-נג): מהו סולם. הוא מדרגה שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם ואלו הממונים עולים. וכשישראל מיטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים למטה וכו'.

    להבין כל זה, וגם להבין מה שהעולם אומרים, שאין דבר ישר יותר מסולם עקום ואין יותר עקום מסולם כשהוא ישר.

    הנה מלכות נקראת כנסת ישראל (סז), שהיא כוללת כל  הנשמות. ולכן לפי מעשיהם של התחתונים, כך מתראה להם ההשפעה מלמעלה. לכן, כשישראל עוסקים במעשים של השפעה, יש ירידה לאומות העולם, שכל שורשם הוא רק קבלת הנאה לעצמם. מה שאין כן כשישראל עוסקים בקבלה, והם נותנים כוח לאומות העולם שכוח הקבלה ישלוט, ובזמן ששולט כוח הקבלה שולט כוח הצמצום ואין השפע יכול להמשך מלמעלה.

    נמצא לפי זה, הסולם, שהוא מלכות [כמו שמבואר בזוהר הנ"ל], כשאומות העולם עולים – המלכות יורדת, היינו, שאינה יכולה להשפיע לתחתונים, אז יש הסתרה בעולם. מה שאין כן כשישראל מיטיבים מעשיהם במעשים של השפעה וכוח הקבלה על מנת לקבל יורד – אז הסולם שהוא המלכות עולה בחשיבות, שפירושו, שהוא משפיע שפע עליון למטה.

    וזה ענין מה שהעולם אומרים, שאין דבר עקום מסולם שהוא עומד ישר. שענין יושר ברוחניות נקרא קו, שיש לו מעלה ומטה, שהוא מלכות למטה וכתר למעלה. שזה נקרא: "בתחילה ברא את העולם במידת הדין. ראה שאין העולם יכול להתקיים, שיתף עימו מידת הרחמים". שהוא בחינת אלכסון. נמצא, שמלכות שהיא בשיתוף עם מידת הרחמים נקראת סולם שהוא עקום (סח), היינו שעומדת באלכסון. מה שאין כן כשהוא ישר, במידת הדין – אין העולם יכול להתקיים. 

                                                                                       [ויצא תשמ"ג]

    _________

    סז. נתבאר בהסולם הקדמת ספר הזוהר אות א', וז"ל: ועוד בה מצב של גדלות וכו'. והנוקבא נקראת בשם 'כנסת ישראל', על שם שכונסת בתוכה כל האורות של ישראל בעלה שהיא משפעת אותם אל התחתונים. ועיין עוד בהסולם פר' בלק אותיות רכד-רכה, ובספר אור הבהיר ערך "כנסת ישראל".

    סח. הוא ענין צמצום ב'. וטעם שמכונה אלכסון ראה הרחבת דברים עמוד של.

  2. ברכת שלום על התורה/רב"ש/ פרשת ויצא/ מאמר מז

                                            מז

    והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (כח,יב)

    הסולם, שראשו מגיע השמימה, אם האדם מרגיש ירידה, זהו סימן של עליה, אחרת לא היה מרגיש ירידה. נמצא שמקודם עולים ואחר כך יורדים (סט).

    ____

    סט. מיישב בזה קושיית רש"י, דלגבי מלאכים צריך לומר קודם יורדים ואח"כ עולים.

  3. ברכת שלום על התורה/רב"ש/ פרשת שמות/מאמר עד

                                      עד

    ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא וַהמִתֶן אתו ואם בת היא וחיה (א, טז) ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון (שם כב)

     הנה כאן יש לפרש על דרך הרמז. האדם כשמתחיל ללכת בדרך ה' – הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך השולט על הגופים, שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלמות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים.

    לכן אמר, היינו שנתן פקודה: בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא 'עבריות', משום שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה' (מה שאין כן מצריות נקרא בזמן שהאדם עוסק במעשים גשמיים, שבאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתורה ומצוות נקראים עבריות). וראיתם על 'האבנים' – היינו בזמן שהאדם אומר שהוא רוצה להבין מה שהוא עושה, היינו, לאיזו מטרה הוא עוסק בתורה ומצוות.

    אם בן הוא – היינו שעבודתו היא בעל מנת להשפיע, שזהו רצונו של האדם בעת התעסקותו בתורה ומצוות: וַהֲמִתֶן אותו – שלא תתנו לו שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק מעבודתו. ואם בת היא – היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל: וחיה  – אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד ממנו, לכן אתם יכולים לעזוב אותו שיעשה מה שהוא רוצה, אפילו שידקדק בכל מיני דקדוקים, אין דבר, הוא ישאר אצלנו במצרים, ולא כדאי לעבוד בחינם כי בין כך ובין כך הוא משלנו.

    מה שאין כן אם בן הוא – אם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו – מזה הוא יכול לזכות לבחינת מושיען של ישראל, הנקרא בחינת משה, כמו שאמרו רז"ל: אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. ואם הוא יזכה לבחינת משה הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכים לראות מראש להפריע לו, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים.

    אבל מאיפה יכולים להוודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עתה עדיין נמצא בתוך מצרים, שהוא בחינת לתועלת עצמו, ולא בעל מנת להשפיע, אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה. על זה אמרו: אמר ר' חנינא, סימן גדול מסר להם, אם פניו למטה דעו שהוא זכר וכו', וכשהוא פניו למעלה היא נקבה (שמו"ר א, יד).

     כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תלמוד עשר הספירות (אות מז), כי בשעה שרואה אדם את פניו של חברו, מכירו תכף. משאי"כ ברואהו דרך אחוריו, כי אז אינו בטוח בהכרתו ועלול להיות בספק אולי אחר הוא ואינו חברו. לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל במאה אחוז, שאין לו שום טעויות, מכנים זה בשם פנים. ודבר שלא ברור מבחינת השכל נקרא בשם אחורים. לכן פנים נקרא בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה' רק בבחינת ידיעה, וזה נקרא – פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי העיקר אצלו הוא הידיעה, ואחורים שהוא רק בבחינת אמונה (כי מטעם השכל יש לו פנים לכאן ולכאן), זה אצלו למטה בחשיבות.

    לכן מסר להם את הסימן, אם אתם רוצים לדעת אם הוא הולך במטרה להגיע לבחינת על מנת להשפיע: אם פניו למטה, היינו אם בחינת ידיעה נקרא אצלו למטה בחשיבות, אלא אחוריו למעלה, היינו שבחינת אמונה אצלו למעלה בחשיבות, זה סימן שהוא רוצה להגיע לבחינת 'בן', לבחינת להשפיע. לכן – וַהמִתן אותו, שתפריעו לו בכל מה שאתם יכולים, כי בטח שיזכה לבחינת משה, שהוא מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכניסם לארץ ישראל להיכל דקדושה. וזה סוד: "וראית את אחורי" – היינו בחינת אמונה. "ופני לא יראו" – על ידי ידיעה לא תשיגו אותי (צז).

    ויצו פרעה לכל עמו [ רש"י: אף עליהם גזר וכו']  – היינו, שאין הוא יודע מאיזה עם יוולד מושיען של ישראל, אם ממצרים אם מישראל. היות שכל אדם נכלל ממעשים גשמיים, לכן נקראת עבודת האדם במעשים גשמיים בשם מצרים),  וכשהוא עוסק במעשים של תורה ומצוות נקרא ישראל. אז הוא אמר שאינו יודע מאיזו בחינה אדם יכול לזכות לבחינת משה הנקרא מושיען של ישראל, היינו שיכול להיות שבזמן שהאדם עוסק בגשמיות אבל כל כוונותיו הם בעל מנת להשפיע, גם בעת עשיית מעשים גשמיים הוא יכול לזכות לבחינת מושיען של ישראל.

    לכן תשגיחו בעת שהם עוסקים במעשים גשמיים: אם בן הוא, אם הם מכוונים בעל מנת להשפיע, שזה נקרא בחינת זכר – היאורה תשליכוהו, שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים, הנקרא בחינת בן. וכל הבת תחיון – רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכוח שיעשה את המעשים הגשמיים. מה שאין כן 'אם בן הוא' אז הוא יכול לזכות גם בזמן הזה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכנסו לארץ דקדושה.

                                                                                      [שמות תש"מ]

    ____

    צז. ענין זכר ונקבה מפרשו כאן על דרך העבודה שבזמן ההכנה, שזכר נקרא חסדים, היינו השפעה, ונקבה היא בחי' קבלה. ועיין עוד לקמן מאמר קמח ובהערה קסח שם.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest