קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בני ישראל במצרים עברו על הרבה מאוד מכות. השאלה אם יש היום תקווה לעצור אותן באיזשהו שלב, להמתיק את התהליך של המכות?
תשובתי: ודאי שעלינו לחשוב גם על המתקת הדינים, אבל נראה לי שקודם כל יבואו דינים ויהיה מורגש שאנחנו נמצאים בשליטת הטבע או אלהים, שהוא בגימטרייה "הטבע", ואז יהיה עלינו לעשות משהו, כלומר לשנות את היחס שלנו למה שנעשה.
אני מאוד אופטימי, אבל אנחנו נכנסים בצורה הדרגתית פעם אחר פעם למכות. סך הכול לפני שנה וחודשיים התחלנו עם המכה הראשונה, ועכשיו אנחנו כבר במכה השנייה.
שאלה: בסך הכול אנחנו רואים אנשים סובלים, אנשים נפגעים, וזה רק הולך ומחמיר. איך שומרים על אופטימיות במצב כזה?
תשובתי: הייתי הרבה פעמים חולה, פעם הגעתי לבית החולים כי לא יכולתי לנשום, הדם מילא לי את הריאות, לא ידעתי מה לעשות מאיפה לקחת חמצן, איך אני אחיה. פתאום באו שני רופאים ואמרו "אנחנו נעשה לך ניתוח והכול יסתדר", מאוד שמחתי וכל יום שאלתי מתי הניתוח. עברו שבועיים עד שעשו לי ניתוח. ואני ממש הייתי בציפייה שייקחו אותי לניתוח, יפתחו לי את הריאות ויעשו מה שיעשו. אין כאן בעיה של סבל, אלא השאלה מהי המטרה של הסבל, אם זה מצב שתוכל לחזור לחיים, שיש בשביל מה לחיות.
עכשיו אנחנו מגיעים למצבים שהמגפה פוגעת בילדים. אנחנו עוד לא הרגשנו מה קורה עם הילדים, כשהרבה מהם חולים במחלה הזאת. פחד לתאר מה יכול להיות, שילדים יחוברו למכונות הנשמה. זה קשה, אבל אין מה לעשות, הבורא לא ישנה את תוכנית הבריאה.
הערה: כדי באמת להרגיש איזו אופטימיות, צריך להאמין שיש כאן ניהול שהוא לטובתנו, שמוביל אותנו למקום טוב. רוב האנשים לא מרגישים כך.
תגובתי: אני לא חושב שכדאי לנו לחשוב על זה כדי להירגע, אני חושב שעלינו לחשוב על זה כדי לפעול.
