קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הדגשת לא פעם, שלא נכון להשתמש בשיטות שהורגות את הרצון, כיוון שלאדם לא נשאר "עם מה לעבוד", "מעל מה להתעלות", "מה לתקן". לכן, אתה מזכיר שיטות כגון, יוגה, צומות, או מדיטציות, בתור שיטות שמורידות את האגואיזם של האדם עד לדרגת צומח או דומם, במקום לפתח אותו עד לדרגת האדם.
בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, אות י"א: "הרי שהמציאו לנו עניין חדש במקום הסיגופים המובאים במשנה אבות הנ"ל, שהוא "המאור שבתורה", שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. הרי לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק את העסק בתורה ומצות בלבד, מספיק לו אותו המאור המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה"."
מכאן ניתן להסיק, שמדיטציה, צומות או יוגה, הן אולי דרכים קשות להשגת המטרה של "דבקות בבורא", וישנה דרך יותר פרודוקטיבית, שהיא המאור שבתורה, אך דרכים אלו אינן דרכים לא נכונות, ואינן מורידות את האדם לדרגה יותר נמוכה.
תשובה: בזמן שלנו, בלתי אפשרי לתקן את האגואיזם על ידי ההגבלה שלו. הדבר היה אפשרי בשלבים המוקדמים של התפתחות האגואיזם, לפני תקופת התלמוד. לכן חכמי התלמוד, המקובלים של אותה התקופה, מראים לנו שמעתה והלאה, לצורך תיקון האגואיזם קיים כוח האור, כפי שנאמר: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", וכמו שכתוב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ"ה, האור הזה מגיע למי שלומד קבלה לפי המקורות האמיתיים, והוא מתקן את האדם. יותר מזה, כל אחד בוחר מתוך המקורות (מתוך כתבי בעל הסולם) את מה שקרוב אליו, כמו שנאמר: "אין האדם למד אלא במקום שליבו חפץ".
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות יא' – יב')
שיעור על פי הקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות קנ"ה – אות קנ"ו)
פוסטים קודמים בנושא:
הקדמה לספר פתחי חכמה, והוא מיוסד על ספר עץ החיים למהרח"ו זלה"ה:"דבר החכם (משלי ו כג): "ותורה אור" – אור ממש, ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה, כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים. ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש ובהשוואה מדוקדקת, כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה, השלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן הגחלת יוצא: כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים – הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא. וכבר פירשו זה בספר הזוהר על אל"ף בי"ת. ואין הדבר משל, אלא עצמי כפשוטו ממש, כי כל האותיות שאנו רואים בתורה כולן מורות על עשרים ושנים אורות הנמצאים למעלה, והאורות ההם העליונים מזהירים על האותיות, ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת ספר התורה, ותפילין, ומזוזות, וכל כתבי הקודש. ולפי הקדושה שבה נכתבים – כך תגדל ההשראה וההארה של האורות ההם על אותיותיהם. ולכך ספר התורה שיש בו פיסול אחד נפסל כולו, כי אין ההארה עומדת עליו כראוי, שתימשך ממנו הקדושה לעם בכח הקריאה בו"