שאלה: בעולם הגשמי מופיעים בנו כל הזמן צרכים שונים, ואנחנו כל הזמן משתדלים למלא אותם, ואילו בעולם הרוחני, להיפך, יש שפע של תענוגים, ואני רק צריך לגדל בתוכי צורך אליהם?
תשובתי: אתה מתאר לעצמך את העולם הרוחני כחנות, שיש בה שפע של כל טוב, אבל אין לך תיאבון. כביכול חלית, ואין לך רצון לשום דבר ואילו תענוגים יש בשפע.
שאלה: אז איך אפשר לתאר לעצמי שפע של החיים הרוחניים?
תשובתי: מראש לא קיים שום שפע, יש אפשרות עצומה למלא אחרים. שום דבר לא נאסר בשום צורה. אבל לשם כך עליך לרכוש מכשירים מיוחדים, רצונות. כאשר תתחיל למלא אחרים, בו-זמנית תתחיל לקבל מהבורא כדי ליהנות אחרים, מפני שאחרת אין לך במה למלא אותם. לכן, אתה הופך להיות חוליית מעבר בין הבורא לאחרים, והתענוג עובר דרכך.
שאלה: מדוע כל החיים אני ממלא רצונות של אחרים, מזדהה, אבל לא מרגיש את הבורא?
תשובתי: מפני שאתה עושה זאת למען עצמך. במקרה כזה אתה נשאר אגואיסט, זו כל הבעיה.
מתוך שיעור וירטואלי, 25.02.2018