דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איך להישאר בקו הישר הקצר ביותר

איך להישאר בקו הישר הקצר ביותר

מתוך מאמר נ"ג, בעל הסולם, "עניין הגבלה", ספר "שמעתי":

"ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להישאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדבקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות".

וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו את ה' בשמחה"."

אנחנו צריכים כל הזמן לשמור את עצמנו במצב של מינימום, הוא המצב הרצוי ביותר. זוהי השפעה טהורה, "חפץ חסד", המצב הקבוע. ואז, אם זורקים אותי בכיוון השלילי, ל"מינוס", בכך שמוסיפים לי אגו, אז אני צריך להוסיף לכיוון ההפוך גדלות, חשיבות של הבורא, "פלוס". כך אני מתקדם.

איך להישאר בקו הישר הקצר ביותר

אז כל ירידה והרגשת השפלות שלי שאותה אני חייב להרגיש, אני ממלא בהכרה של מי שנותן לי אותה, מאיפה זה בא, עם מי אני צריך להגיע להשתוות. במקרה כזה, אני כל הזמן אחזור למצב הקבוע וכל הזמן אתקדם בקו הישר הקצר ביותר, לא פחות ולא יותר. אני לא צריך שום דבר מיותר, אני אפילו לא זקוק לחולצה, כמו אותו הצדיק ("חפץ חסד") שחי ביער. כך אני מתקדם, ושום דבר לא יכול להסיט אותי מהדרך.

ואותו הדבר גם כשבאה גדלות ואני נזרק לעבר הפלוס, אני לא מתחשב בזה. העיקר בשבילי, זה כל הזמן להשתוקק למצב הקבוע. ועל אף שהוא קבוע, אני בכל זאת, מתקדם תחת השפעה חיצונית ועולה במדרגות, החל ממדרגת אפס ועד מדרגה 125. אבל לעצמי אני לא דורש כלום, חוץ מאשר המצב הקבוע.

אני מוכן להישאר באותו המצב שבו אני נמצא, ואפילו אני לא צריך את הגילוי ושום דבר למעלה ממנו. ובאותה המידה, שאני מוותר על הגילוי ומסרב לקבלו, אז באותם הכלים אני מגלה את העולם הרוחני. כאן יוצא דבר והיפוכו, כמו שזה קורה תמיד בעבודה שלנו, מפני שהכול נבנה מעל לכלים דקבלה.

ודאי, שהכול נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. ללא המאור שום דבר לא יקרה, רק הוא זה שמבצע את כל השינויים והתיקונים. אנחנו אף פעם לא צריכים להצטער על זה שאין לנו אותם, אלא צריכים להצטער רק על: "איפה האור שיתקן אותנו". ואם אנחנו מרגישים שאין לנו תיקונים, אז זה טוב, זה כבר גילוי של מה שחסר לנו. ובמקרה כזה, יבוא "האור המקיף" (או"מ), המאור המחזיר למוטב, ויתקן אותנו.

מתוך ההכנה לשיעור, 16.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הצורך להיות אדם
אילוף האגו
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CGRiH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest