דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איך לגרום תענוג לנותן התענוג?

איך לגרום תענוג לנותן התענוג?

שאלה: איך לקשור את המצב "אני והעוגה" למכניקה הזאת שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה? אני מבין, שזה כבר הקשר ההדדי שלי לא עם חתיכת העוגה, אלא עם מי שנתן לי אותה.

תשובה: אם מעניינים אותך רק היחסים עם הנותן, אז העוגה הופכת להיות רק הסיבה להשוות אתכם, או להרים אותך עד לרמת הנותן, האוהב, כדי לעורר בך צורך לתת לו את אותו היחס – אהבה. והעוגה היא רק מדידת גובה האהבה שלו כלפיך.

נניח, שבמידת האהבה שלו כלפיך, הוא ממלא אותך. הוא עורך לפניך שולחן, שׂם מוזיקה, רוצה לגרום תענוג מוחלט, לתת לך את כל מה שיש לו.

במקרה הזה, מתעוררת אצלך בושה ענקית, שעליה אתה חייב באיזושהי צורה לפצות, או לברוח מבעל הבית, כדי לא להרגיש את הבושה הבוערת. אתה פשוט תברח משם, עד כדי כך ההרגשה הזאת תהיה בלתי נסבלת עבורך, כך אנחנו בנויים. אלה הם חוקים פיזיים.

איך לראות במצב הזה אפשרות לרכוש כזה פיצוי של הבושה, שאתה עולה לרמת המוסר, לרמת יחס שוויוני אל האוהב אותך? בזה עוסקת חכמת הקבלה.

הרי במקרה כזה אתה יכול לקבל בלי גבול ולתת בתמורה את הרגשות שלך, לא חשוב שהתענוג מגיע מנותן התענוג, כיוון שיחסים נכונים איתו מעל לתענוג הזה יהפכו אתכם לשווים לחלוטין.

לוותר על הכיבוד: "אני לא יכול. לא מתחשק לי, לא נעים לי, אולי אחר כך…", אתה מתחיל פלירט, משחק. כמו שהנותן מעורר בך הרגשת בושה, אתה מתחיל לעורר בו הרגשת ייסורים. אם הוא אוהב אותך ורוצה למלא, אז על ידי ויתור על הכיבוד אתה גורם לו ייסורים. מתעוררת אצלו הרגשה בלתי נסבלת של מרירות, של רצון בלתי ממומש, כמו פרה, שאף אחד אינו חולב אותה והיא סובלת מעודף חלב.

הוא מציע: "תטעם את זה, תטעם משהו אחר", ואתה מסרב. אתה מחכה שהסירוב שלך ירים אותך לאותה הדרגה כמו דרגת האהבה שלו כלפיך. זאת אומרת האהבה שלו, היחס הטוב שלו כלפיך יבואו לידי ביטוי באותה מידת הייסורים שאותם הוא מרגיש עכשיו, מפני שעכשיו אתה לא מקבל ממנו כלום.

ואתה מצידך, מוותר לחלוטין על כל הכיבוד שהיה יכול למלא אותך. נוצר אצלך כוח רצון ענק, כוח של עליה מעל לקבלת הכיבוד. בשביל מה? כאן כבר ישנו נושא עדין שלא קיים בעולם שלנו.

הרי אתה עשית את כל זה לא למען הבושה והאיפוס שלה, אלא כדי להראות לנותן שאתה אוהב אותו כמו שהוא אוהב אותך, ומקבל את הכיבוד לא מפני שהוא נעים לך ויכול למלא את כל הרצונות שלך, אלא מפני שבזה אתה רוצה לגרום לו תענוג.

כאשר יצרת בו ייסורים ברמת האהבה, ברמת היחס הטוב אליך, יצרת בך ייסורים מכך שלא קיבלת את הכיבוד הזה, ואתה מגדל מעליהם את היחס שלך לנותן, שגם נקרא אהבה. כאשר אתם מתחברים ברמת האהבה, אתה מתחיל לאכול את הכיבוד וחוזר למצב שבו אתה מכליל את הרצונות שלך, אבל כבר לא כדי ליהנות, אלא כדי לגרום תענוג לנותן על ידי התענוג שלך.

יוצא, שהכיבוד הגשמי הזה מעלה את הקשר הרוחני והאהבה שלך. כך אתה יוצא לדרגה אחרת של יחסים, שבהם אפילו היחסים ברמת ה"שולחן" הופכים למשהו אחר לגמרי, ליחסים אישיים, רוחניים, גבוהים.

תגובה: המצב הזה לחלוטין מובן, הרי אנשים פועלים כך באופן אינסטינקטיבי. הם באים, בהתחלה מסרבים, משכנעים אותם הרבה זמן, הם מסכימים…

תשובה: מתי הם מסכימים? כאשר פיצו על הרגשת הבושה. זאת אומרת, האם בלי להרגיש בושה אתה אוכל ונהנה מהאוכל?

תגובה: קשה לומר. יותר נכון לומר שאני נהנה מזה שמשכנע אותי איש גדול, מכובד, ובכך מוסיף לי עוד תענוג.

תשובה: אז מה בכך מהנתינה והאהבה? כלום! אתה פשוט מפצה על חוסר הנוחות ואז מתמלא, מתענג.

בעולם שלנו אנחנו מבצעים באופן אינסטינקטיבי איזשהו פיצוי הדדי ברמת התענוג, ייסורים הגשמיים ומרוצים מזה. זה נחשב ליחס מנומס, נכון, ג'נטלמני, אף על פי שהוא בנוי רק על עיקרון אגואיסטי.

ברמה הרוחנית מתווסף גם העיקרון האלטרואיסטי, שבו אני צריך להיכלל באחר, להעריך את האהבה שלו אליי, לענות עליה, וזה צריך להיות באופן עצמאי לחלוטין מהרצון שלי, תוך התרוממות שלי מעליו. בעולם שלנו אי אפשר לעשות זאת, כיוון שתכונות כאלה מגיעות אלינו רק תחת השפעת הכוח העליון.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 27.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מה להעדיף?
פיצוי של בושה
אל תפחדו לטעום מהתענוג

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/1dvGo

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest