קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס בסנט פטרבורג. שיעור מקדים מס' 2.
שאלה: מאיזה מצב נולדת תפילה? האם מתוך חשיכה מוחלטת, כאשר אין לי התלהבות ואני מבין שאני לא יכול להתחבר עם החברים, או שצריכה להיות איזו התלהבות מהאיחוד והחיבור הזה, או שאני צריך להגיע עד קצה גבול היכולת, שלא יכול להתחבר עם אף אחד, ומכאן תופיע אצלי הכוונה?
תשובתי: לא זה ולא זה ולא זה.
תפילה נקראת רצון, שנכנס לתוך מערכת, מזמין בתוכה תנועה, שכתוצאה ממנה המערכת משתנה ונבנית מחדש, ואתה עולה במדרגה אחת למעלה. יכול להיות, שאתה לא מרגיש את זה, אבל אתה מקבל התקדמות.
פעולה כזאת על המערכת יכולה להיות רק כאשר אתה מבקש עבור האחרים.
שאלה: אבל אני אגואיסט. איך אני יכול לבקש עבור האחרים?
תשובתי: אתה תנסה באופן מכאני, בכוונה, לא באופן רציני, כאילו שאתה מבקש עבור החברים. תהיה חדור בזה שהם סובבים אותך. אפילו שהניסיונות שלך יהיו מכאניים, שקריים, זה לא חשוב. על השקר הזה שנקרא "לקבל למען עצמי", "לא לשמה", בכל מקרה יבוא האור ויתחיל לתקן אותך. בעצם זה לא שקר, אלא המצב האמיתי שלך. אבל אם אתה, כמו ילד קטן, מנסה לשחק במצב הנכון, אז אתה גדל בצורה נכונה.
