דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איך לאחד את היבשת?

איך לאחד את היבשת?

מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 1

כבר לפני מאות שנים, המקובלים דיברו על המשבר הכלל אנושי ההולך וקרב, שמתגלה היום בצורה חריפה במיוחד באירופה. בתחילת המאה ה- 20 בעל הסולם כתב על כך, שבסוף המאה, ליתר דיוק משנת 1995, יתחיל שלב חדש לגמרי, שלב ממשי בהתפתחות האנושות. בעיקרון, התקופה הזאת נולדה עוד בשנים ההן, אבל תמיד נדרש זמן עד שהתהליך יגיע למימושו בהמונים.

מצד שני, השינויים האלה דומים לאותם השינויים שמתרחשים בקבוצה. ולכן על ארגונים קבוצתיים קטנים אנחנו יכולים ללמוד מה יקרה בגושים כאלה גדולים, כמו כל יבשת אירופה.

מחומרי הלימוד אנחנו יודעים, שברגע שאנשים שואפים לאיחוד הם מייד מקבלים גילוי של מדרגת אגו חדשה. מדוע זה קורה? מפני שכאשר אנחנו נמצאים באיזו מדרגת התפתחות וצריכים לעלות למדרגה הבאה, אנחנו נוכל לעשות זאת רק אם נתגבר על האגו שלנו.

מדרגת ההתפתחות הבאה, זה קשר גדול יותר בין בני האדם. אם כאן אנחנו מקושרים בינינו, נניח, בכוח של עשרה קילוגרם, אז בהמשך אנחנו נצטרך להיות מקושרים נניח בכוח של מאה קילוגרם. אז איך אפשר לחייב אותנו להיות מקושרים בינינו בכזאת עוצמה כדי שאנחנו נארגן חברה יותר חזקה ומלוכדת שבה יתגלה האור העליון, אותו הכוח שפועל ומשפיע עלינו מבחוץ ("אור מקיף")?

לשם כך אנחנו צריכים להפוך להיות אגואיסטים בינינו בדרגה הנוכחית, כדי שכל האגו הזה יימצא בפנים בינינו. ואילו אנחנו, בניגוד לו, נתקשר בינינו, כלומר נעשה מעלינו "מסך", כך שכל האור שמגיע אלינו לא ייכנס בצורה אגואיסטית בכל אחד מאיתנו, אלא יישאר בחוץ, מעלינו, בצורה של הזדהות, בצורה של ברית. ואז אנחנו נרגיש את האור הכללי ברצון הכללי שמחובר בינינו. זה יהיה האור הרוחני הראשון שלנו, נכנה אותו בשם "נפש" ("אור הנפש").

איך לאחד את היבשת?

מבפנים האגו קורע ודוחף אותנו, אבל בניגוד לו, דווקא בעבודה מעליו, אנחנו מכריחים את עצמנו להתחבר. אף שכולנו אגואיסטים, למרות זאת, אנחנו מתאחדים בינינו.

איך לאחד את היבשת?

המצב המאוחד הזה שלנו מורכב משני כוחות מנוגדים: הכוח האגואיסטי המפריד אותנו גורם לדחייה, לשנאה, לחוסר הבנה, ומעל זה אנחנו עולים בקשר בינינו.

כאשר שני הכוחות המנוגדים האלה, הכוח השלילי מצד אחד והכוח החיובי מהצד השני, משיגים מתח מסוים ביניהם, אז ברגע אחד, בצורה של דילוּג, מתגלה שם הכוח העליון, האור. הוא נותן לנו הרגשה של שותפות, הרגשה של קשר, ויחד עם זה, הרגשה של קיום במרחב אחר לחלוטין, במצב אחר, שנקרא "העולם העליון". אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו מחוץ למרחב, מחוץ לזמן, מחוץ לחומר, מחוץ לתנועה, בתוך עולם של כוחות שמנהלים את העולם הגשמי הזה. לדרגה כזאת אנחנו יחד צריכים לצאת. לעלות אליה היום, זוהי המשימה שלנו.

בקבוצה אנחנו רואים שברגע שאנחנו מתחילים להתחבר בהשתוקקות המשותפת הכללית, ברגע מסוים אנחנו חוטפים מכה. פתאום מופיעה הרגשה של פירוד, התקררות, חוסר חשיבות: "אנחנו לא צריכים את כל זה…". הרבה מהחברים שלנו עוזבים, אחרים איך שהוא שורדים את התהליך הזה של ההתקררות והדחייה, ואחר כך שוב מגיעה התעוררות והשתוקקות לקשר.

אנחנו יחד איתכם צריכים לעבור הרבה שלבים כאלה בעלייה הזאת. אנחנו לא יכולים להתגבר עליה ולעבור אותה בפעם אחת. נניח, שנדרשים 150 שלבים (סתם מספר אקראי), עד שנגיע לאותה הנקודה שבה הפוטנציאל שלנו יהיה שווה ל"אור הנפש".

איך לאחד את היבשת?

ואז אנחנו נגלה בתוכנו את שני הפוטנציאלים האלה, השלילי והחיובי, בכזה הפרש ביניהם שכאן יתגלה האור.

הדבר הזה ידוע לנו מהאלקטרוניקה, מהפיזיקה, וממדעים אחרים. למשל, מנורה נדלקת כאשר יש עבורה מספיק מתח. אם קיים הפרש פוטנציאלים (℧), אז מתגלה האור, "אור הנפש". לזה אנחנו צריכים להשתוקק בקבוצה.

איך לאחד את היבשת?

אותו הדבר קורה היום בכל היבשת, ואחר כך מתפשט בכל רחבי העולם.

באירופה, לפי אות מלמעלה, בהתאם לתוכנית הבריאה, החלו להתאחד. ודאי שכל העמים הניחו שזה יהיה מועיל להם מבחינה כלכלית, אחרת אי אפשר בשום דרך למשוך את האנשים לכך. אנחנו גם נכנסים לקבוצה, מפני שמילוי עתידי כלשהו מושך אותנו קדימה. כך גם כאן: אנשים הרגישו שהם יכולים להיות יחד, יכולים להיות חזקים יותר, שכך זה כדאי להם יותר, ואז הם החלו להתאחד. אבל תוך כדי תהליך האיחוד הם פתאום גילו, שיש כאן הרבה מאוד מכשולים "מתחת לפני המים", בעיות. ובמצב הזה נמצאת עכשיו כל אירופה.

ודאי, שאם עָמי אירופה היו מודעים למה שקורה איתם באמת, שדווקא עכשיו הם צריכים להשתוקק לאיחוד ולחיבור, הם היו עושים את מה שאנחנו מנסים לעשות בקבוצה, כלומר, למרות הנסיבות הם היו משתדלים איך שהוא להתאחד. כמו כן, הם כבר רואים שהם לא יכולים להתחלק ולהיפרד ביניהם.

עם הקבוצה מתרחש תהליך קצת אחר, אנחנו מתחלקים ושוב מתחברים. באים אנשים חדשים, אנחנו הולכים, אנחנו באים וכולי, או שפשוט עוזבים אותה למספר ימים או שבועות (קיים מצב כזה), או שאפילו נמצאים בתוכה אבל כאילו לא נמצאים, עד כדי כך אנחנו מנותקים בירידות שלנו.

אבל באירופה, האנשים שמנהלים את הקשרים הפיננסיים והכלכליים, רואים שזה בלתי אפשרי, שאסור להמשיך להיפרד. אנחנו רואים את זה בדוגמה של קפריסין, ולפני כן ראינו בדוגמה של יוון. וזה יימשך. אין לאן לברוח. צריך להיפך, יותר ויותר להתחבר.

אבל כאן מחכות להם בעיות, מפני שללא הבנה מה באמת צריך לעשות, זה יהיה חיפוש "על עיוור".

ובכלל לפי ההקְבלה (אנלוגיה) עם הקבוצה, פשוט צריך לתת יגיעה לחדירה הדדית, לאיחוד הדדי, לקשר הדדי. אז גם בקבוצה היו מוצאים מוצא, וכל היבשת, ואחריה כל העולם, היו עולים לדרגת העולם העליון. לא קורה כאן שום דבר מיוחד, זהו באמת תהליך של איחוד וחיבור.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אירופה היא מרכז העולם ובבל המודרנית
מציירים את התמונה הרוחנית הכוללת
הייחודיות של זמננו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eT6Ze

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest